תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על משלי 25:11

צרור המור על התורה

אדוני שאל את עבדיו לאמר. הנה האריך יהודה הרבה בדבריו עד שהוא פלא איך יוסף הקשיב לדבריו. סיפור כל המאורע מראש ועד סוף והדברים שעברו ביניהם שלא ספרה. וזה התחכמות גדול ביהודה להשיג בקשתו. והשומע סבור שהוא ספור העבר מקודם לכן. ואינו כן כי היה מספר העבר. ובתוך סיפורו היה מודיע לעומדים שם כי כל ענייני יוסף היו תחבולה עמהם בשאלותיו. ומה לו ולהם אם יש להם אב או אח. בענין שכל דברי יהודה היו תפוחי זהב במשכיות כסף. כי הנגלה היה משכיות כסף. ודברים נגלים בסיפורו ככסף. והנסתר היו כמו תפוחי זהב. בענין שהיה דבר דבור על אופניו. להעיר רחמיו ורחמי העומדים שם. ולזה אמר יש לנו אב זקן וראוי לך לרחם עלינו. וכן סיפר לו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. לרמוז לו שלא יאמר אחר שיש לזה הזקן י"ב בנים לא ידאג כ"כ על זה. כי יש לך לידע שכל בניו ונשיו אינן חשובין בעיניו לכלום. אלא אלו השנים שילדו לו אשתו העקרית והקרובה לו. והאחד נטרף ולא ראיתיו עד הנה. ובזה נראה שהיה לו תקוה לראותו. ועכשיו כשלא יראה זה ימות מיד. וזהו ונפשו קשורה בנפשו ומיד תתפרד נפש הזקן ממנו להתקשר בנפש בנימן. וכן הודיעו שהוא היה ערב לאביו ולכן הוא מבקש ממנו על צד החסד שיקחהו לעבד עולם תחת הנער. אע"פ שלא יהיה הדין כך. ואם לא תרצה אין לי לעלות אל אבי בלא הנער. וזהו כי איך אעלה אל אבי. והודיעו בזה שברצונו או בעל כרחו יטלנו. ושהמלחמה לו פנים ואחור. באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק. ואולי לא היה יכול להתאפק לפי שהיה רוצה לבכות כי נכמרו רחמיו על אביו ועל אחיו. ולפי שאין נאות למלך לבכות בפני העם שנראה שהוא רך הלבב. אמר שיוציאו כל איש מלפניו. וכצאתם ויתן את קולו בבכי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

צרור המור על התורה

ואמר ויט שכמו לסבול. לרמוז שהחכם בחכמתו מפרק הרים ומשבר סלעים המחלוקות ומחלקה לכמה פעמים. כאומרו הלא כה דברי כאש נאום השם וכפטיש יפוצץ סלע. כן החכם בפלפולו משבר הרים הקשים ומחליקן בדברי פיו. ולכן קראו שם החכמים סיני ועוקר הרים. לפי שהם שוחקים ופוצצים הסלעים וההלכות הקשים והעמוקים. וזהו אבנים שחקו מים. וזהו שאמר קהלת מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה. אשר פירושו אצלי בפירוש קהלת. שבא להורות על מעלת החכם שידע בחכמתו להפשיט ולהחליק הדברים הקשים כאבן והמים השורפים האש וזהו מי הוא זה ואי זה הוא שיהיה לו כח כאיש החכם שיודע בחכמתו להפשיר ולצנן הדברים השורפים והקשים לעשותן מיד פושרים. וזהו פשר דבר הקשה כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות. חכמת אדם תאיר פניו רוצה לומר חכמת אדם מאיר פני הדבר. ולא פני אדם. כענין שישאר דבר דבור על אופניו. כאומרו תפוחי זהב במשכיות כסף וגומר. כי הזהב הוא יותר קשה מהכסף ויותר שוה. ובזהב ובדברים הקשים עושים משכיות וציורים בכסף. כן הוא דבר דבור על אופניו. כי בדבר הקשה שהיא התורה משיבין ומחליקין כל הדברים להיות דבר דבור על אופני הדבר. והוא כמו לבעבור סבב את פני הדבר. וזהו תאיר פניו פני הדבר. ועוז פניו ישונה. כלומר חכמת אדם מאיר פני הדבר הקשה והחשוך. ואף אם יהיה זה הדבר יותר עז וקשה. החכם בחכמתו משנה פני אותו דבר העז והקשה. וכל זה בעיון נמרץ ובהשקפה נפלאה ובטורח גדול עד שמתישים כחם. ולכן בירך לומדי התורה ברך השם חילו. שיהיו חזקים בכחם ובגבורתם להחליק הדברים. וזהו יששכר חמור גרם. בעל עצמות ובעל כח להגות בתורה יומם ולילה. וזהו רובץ בין המשפתים. ולא ע"ג מטה. כי לפעמים החכם ישן על הארץ ולא ינום ולא יישן עד יוציא כנוגה צדקו ודינו. ולכן אמר ויט שכמו לסבול. שמטה שכמו על הדבר החזק והקשה להפשירו ולפוצצו ולכובשו לו לעבד עולם. וזהו ויהי למס עובד. רוצה לומר זה הדבר הקשה הוא למס עובד לו וכעבד לעולם יתננו. אל כל אשר יחפוץ יטנו. וכל זה עושה לפי שממתין התענוג האמתי והשכר הקיים מאת השם ית'. כמאמר לאה נתן אלהים שכרי. ולכן אמר משה רבינו עליו השלום שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. זבולון היה מרויח שכרו בצאתו בדרכים ובימים. ויששכר היה קונה עולמו ושכרו אתו בהיותו באהלי החכמה והתבונה. כמו שהיה עושה אביו יעקב איש תם יושב אהלים אהלו של שם ואהלו של עבר. וכן אהל של מעלה ואהל של מטה. וזהו התענוג האמתי כשהוא יושב בישיבתו וכל צבא השמים והתלמידים עומדים עליו מימינו ומשמאלו והוא יושב ושבע מקול הקורא. כמו שפירשתי במסכת אבות על מרבה ישיבה מרבה חכמה. שהוא כנגד מרבה בשר מרבה רמה. כי מצד תענוגיו מרבה בשר. והבעל ישיבה מרבה חכמה וקנה שם טוב וקנה לעצמו ד"ת. וזהו כנגד שם טוב וזהו ויששכר באהליך. עד שבסבת זה עמים הר יקראו לקבל הוראות החכמה. ואז יזבחו זבחי צדק. לרמוז מה שאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ואם הוא על אוה"ע יהיה כמו שאמר והלכו עמים רבים וגומר כי מציון תצא תורה. ואם הוא על ישראל שהולכים לירושלם למקום הסנהדרין ושם יזבחו זבחי צדק מהקרבנות כי שפע ימים יינקו שיונקים מהוראות התורה. ומדדי התורה שבכתב ותורה שבע"פ. וזהו שפע ימים יינקו ב' ימים. ובאותם ב' ימים שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה ספונים וטמונים סודות התורה. וזהו ושפוני טמוני חול. ואמר טמוני חול להורות שהסודות הן דבר שבחשאי. כמו שאמר דבש וחלב תחת לשונך. ואמר דברים שהם כבשונו של עולם. וכמו שאמרו חגור חרבך על ירך גבור מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר. וזהו רמז על סודות התורה שראוי שיהיו בחשאי ולא בקולי קולות. וזהו ושפוני טמוני חול. כי החול אם תמצא כלי מנוקב לא ישמיע קול. מה שאין כן בדברים אחרים. וזהו שאמר ויך את המצרי ויטמנהו בחול שאמרו בילמדנו. שטמן זה הסוד בין ישראל שנדמו לחול שנאמר וכחול אשר על שפת הים. וחשב משה שיהיה טמון ביניהם כמו שאמרו שלא גילו מסתורים שלהם ובא אותו רשע וגילה הדבר. ולכן אמר בכאן ושפוני טמוני חול על הסודות שנתגלו בשבט יששכר ולחכמי ישראל ולנביאים. כאומרם לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולא לאחרים. וזהו שאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא מהשכר האמתי. וכל זה כנגד ותקרא שמו יששכר:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

בני אם ערבת לרעך אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. אמר ר' שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דין. ד"א בני אם ערבת לרעך זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו. נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס בעפר רגליו. ורהב רעך המליכהו עליך. ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. עברו יחדו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו. נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. רעדה אחזתם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה מאי איכפת לנו. ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבוא ביניהם אלו הן השבטים אמרו המלכים וגו'. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף]. דבר דבור על אפניו מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. ויגש אליו יהודה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה התחילו הכל דולין ושותין הימנה כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] זה יהודה ארכיב אפרים יחרוש יהודה. בקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה כי דרכתי לי יהודה. במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים אמרו מלכים וכו'. ויגש אליו יהודה החכמה תעוז לחכם אמר ר' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך. עליהם אמר איוב שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. וקול ליש זה חושים בן דן שנאמר ולדן אמר דן גור אריה. ושני כפירים נתעו אלו גבורי יוסף וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם. אמר ר' לוי אף אחיו כיון שראו יהודה כועס אף [הם ] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא וגו'. ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב וביקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה לכך נאמר החכמה תעוז לחכם זה יוסף. מעשרה שליטים אלו עשרת אחיו. ויגש אליו יהודה רבי יהודה אומר הגשה למלחמה כמה דאת אמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה. רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר] ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו ורבנן אמרי הגשה לתפלה ויגש אליהו. רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא ואם לתפלה אני בא. רבי מאיר אומר אין ויגש אלא לשון שלום שנאמר ויגשו וגו' וישאל להם לשלום. ר' יהודה אומר אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר ויגש וישק לו. רבי נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר ויגש את פר החטאת. רבי יוסי אומר אין ויגש אלא לשון נזיפה שנאמר ויאמרו גש הלאה. רבי נתן אומר אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר גשה נא ואמשך בני. ויאמר בי אדוני בי ולא בו. אם למלחמה אנא טב. ואם לשמשא אנא טב. ואם למפצע קיסין אנא טב. ד"א בי אדוני בייא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו זו הוא שימת עין זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזניך זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת וכאן בשביל זכר על חיבת עין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה. ידבר נא עבדך דבר דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא. בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינו מקיים. ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים ומה פרעה מלך ואת שני לו אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים. אילו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו. כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין. אמר דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדוני שאל את עבדיו. ד"א ויגש אליו יהודה נכנסו לתוכחות אמר יהודה לנפתלי קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים קפץ וראה אמר שנים עשר שווקים אמר כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה. א"ל יוסף מצרים לא כשכם אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים. כי כמוך כפרעה אם אשלוף חרבי אהרוג את כל מצרים אמר יוסף אם אתה מוציאה אכרוך אותה על צוארך. א"ל יהודה אני פותח פי ובולעך א"ל יוסף אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. א"ל אם אלך אל אבי מה אומר לו. אמור לו הלך החבל אחר הדלי. התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גבורים אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. א"ל יוסף שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה נור דשכם דליק בלבי. אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין. א"ל תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם. א"ל נהוגים אתם בדבר שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו ביקשו להרגו בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שיניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן אף פרעה נפל מכסאו שנאמר והקול נשמע בית פרעה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא