Chasidut על משלי 25:11

ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מח א). פירש רש"י (ד"ה ויאמר) אחד מן המגידים וזה מקרא קצר, ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד תורה וכו'. והנה המזרחי דקדק דהוה ליה לרש"י לומר אחד מן האומרים, כמו דכתיב (בראשית מח ב) ויאמר ליעקב. וכתב וז"ל: להודיע שפי' ויאמר ליוסף ויגד ליוסף, על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה, עכ"ל. והנה הוא ז"ל הרבה לנו המבוכה, דקשה טובא על הפסוק דראוי לומר ויגד ליוסף. ועוד קשה על מה שכתב רש"י ויש אומרים אפרים היה רגיל וכו', דבמאי פליגו, והמזרחי כתב דר"ל ואין זה מקרא קצר, עכ"ל. ואינו נכון לפענ"ד, דהא לא נתפרש בתורה כלום מזה ומקרא קצר הוא. ועוד יש לדקדק דעל הפסוק דבסמוך ויגד ליעקב לאמור הנה בנך יוסף בא אליך, כתב רש"י (ד"ה ויגד) וז"ל: ולא פירש מי, וזהו קיצור לשון והרבה מקראות יש קצרי לשון, עכ"ל. יש לדקדק דלמה משנה רש"י הלשון, ולא כתב כדלעיל אחד מן המגידים, או למה לא כתב לעיל כמו כאן. ועוד דלמה כאן מביא ראיה והרבה מקראות יש וכו', ולא לעיל. ועל כולם יש לדקדק דמה הוא הלשון אחד מן המגידים, בודאי מי שהגיד היה המגיד בזה, והוא תמוה גדולה לענ"ד. והנ"ל בזה דודאי הכלל של המזרחי הוא נכון מאד, דהגדה נופל בחדשות, דכן היא טיב לשון הקודש דלכל אחד מהשמות הנרדפים יש הוראה מיוחדת, ויתכן דהגדה דהוא לשון קשה, נופל בדבר חדש דהגדתו עושה רושם בלב השומע ומתפלא. ולפי זה קשה טובא דהלא אמרו רז"ל (ב"מ דף פ"ז.) עד יעקב לא הוי חולשא, ואם כן לפי זה זה הוי דבר חדש לגמרי שעדיין לא היה מיום ברא אדם על פני האדמה נאמר ויאמר, ובביאת יוסף לאביו דאינו דבר חדש כל כך נאמר ויגד ליעקב. אך הנ"ל בזה כדי ליישב הכתובים, דהנה יוסף מלך היה וכל עסקי המדינה נחתכין על פיו, והנה מן הצורך היה שכל דבר שיתחדש יגיע לאזניו כדרך המלכים, וגם ודאי דהיה לו ממונים על זה בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, והנה כל החדשות מוטל על אלו להודיע למלכם, והנה כאשר בא זה הממונה אל המלך, תיכף נעשה זה הפועל בלב המלך שנתחדש איזה דבר, ואם כן אינו מחוסר רק אמירה. מה שאין כן יעקב שאין עסקי המדינה עליו ומה לו אל הדברים שנתחדשו, ולא היה לו ממונים על זה, אם כן כל דבר שיתחדש, נתחדש אצלו מעת האמירה. והנה אם דבר חדש הגדה יקרא, הממונים להגיד חדשות מגידים יקראו, ועל פי זה תבין דברי רש"י ז"ל דנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, דקשה טובא ויגד היה לו לומר כמ"ש, לכך כתב אחד מן המגידים דייקא, ור"ל דכיון שבא, שוב הגדתו לא יקרא אלא אמירה והבן. ויש אומרים אפרים היה רגיל וכו', לכך נאמר ויאמר, כי תיכף בעת ביאת אפרים לביתו, ידע יוסף שנתחדש איזה דבר עם יעקב, דאם לא כן לא היה מבטל אפרים מתלמוד תורה. והנה שם נאמר ויגד ליעקב לפי שלא היו לו ממונים, לכך לא פירש רש"י אחד מן המגידים, רק ולא פירש מי, והבן. והנה בכתוב הראשון אף שהוא מקרא קצר, מכל מקום סמוך אסתמא דמלתא דמלך יש לו ממונים, ואם כן אין זה קיצור לשון כל כך, אבל בקרא השני הרי זה קיצור לשון, לכך כתב רש"י וזהו קיצור לשון והרבה מקראות וכו', והבן זה. ועל פי הכלל של המזרחי נ"ל לפרש הפסוק (בפרשת יתרו, שמות יט ג) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, (שמות יט ד) אתם ראיתם וגו'. דהנה דברי תורה הם כתפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה יא) כמ"ש הרמב"ם, ועיין מה שכתבתי בפסוקים הנ"ל אתם ראיתם וגו'. והנה לפי זה המון עם שאינם לוקחים הדברים רק על פי פשוטיהם, לא נתחדש להם שום דבר רק מה שראו בעיניהם, אבל ליחידי סגולה נתחדש להם המכוון שהוא התפוח הזהב שבתוכו, לכך אצל ההמונים הוי רק אמירה, ואצל החשובים הוי הגדה, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ויאמר אליו משה וגו' (שמות ט כט), ועתה ועבדך ידעתי כי טרם תראון. ופירש רש"י (ד"ה טרם) עדיין לא תראון מפני ה' אלקים, והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול (שמות ט ל), והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה (שמות ט לא). ויש לדקדק במקראי קדש האלו טובא. (א), קושית הרמב"ן למה נכנסו שני הפסוקים האלו במקום הזה, טרם השלים דברי משה בתפילתו וסור הברד, ועיין שם מה שפירש על זה רש"י. (ב), הנה רש"י (ד"ה כי) פירש אפילות מאוחרות. וקשה הוי ליה לכתוב מאוחרות לשון הרגיל בתורה, וכן קשה לפי הרמב"ן עיין עליו. (ג), פירוש התנחומא (וארא סי' ט"ז) פלאי פלאות נעשה להם שלא לקו. קשה למה לא נכתב פלאות. (ד), להתנחומא דפלאות נעשה להם, ועיין בדבק טוב שהרי אפילו העשב הוכה, ויש לתמוה למה נעשה הפלא הזה, ובחטה וכוסמת דוקא. (ה), ועוד קשה לדברי התנחומא איך יתפרש הקרא שלפניו כי השעורה אביב וגו', דבלא טעמים אלו ראוי ללקות כיון דלא נעשה פלא להן, והוא קושיא חזקה מאד על התנחומא. והנ"ל דאלו ואלו דברי א' חיים, פירוש רש"י דהוא לשון מאוחר, ופירוש התנחומא דהוא אותיות פלאות ושניהן אחד, וגם אפילות מורה גם כן לשון אפלות ואפל, כי הם עדיין תחת הארץ באפילה, כי לא יצאו למציאות וכמ"ש מהר"י אברבנאל, והוא יותר במשמע מלשון פלאות, שזה בהיפך אתוון וזה ביושר ושלשתן אמת, ולכך נכתבה תיבה זו וכלול הכל, ולכך לא ביאור התרגום רק אפלתא, גם כן כדי לכלול הכל, והבן. ועוד יש בזה נפלאות מלבד פירושם שהיא גם כן אמת, כענין תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה יא), וכמו שאבאר.

שם (ב"ר פצ"ג ג') דבר אחר ויגש אליו יהודה. כתיב (משלי כה יא) תפוחי וכו' דבר דיבור על אופניו, מה אופן זה מראה פנים לכל צד, כך הן דבריו של יהודא נראים לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף, עכ"ל. נראה גם כן שבא לדייק ב"י אדוני, דהנה השבטים היו י"ב נגד צדדי העולם, שהם ששה רום תחת מזרח מערב צפון דרום, וששה קצוות יש להם י"ב גבולי אלכסון, ודבריו של יהודא היו נראין לכל צד. על כן הקדים ואמר ב"י אדונ"י ידבר וכו', ר"ל אני אדבר דברים שהן מראים לכל (צדיק)[צד] שהם י"ב: