Musar על משלי ו:22

גדול כח מצות מזוזה שהיא משמרת את האדם כענין שכתוב (משלי ו׳:כ״ב) בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, וכן אמרו בירושלמי במסכת פאה ארטבן שדר ליה לרבי מרגניתא א"ל שדר לי מילא דשויא טפי מינה או דכותא שדר ליה מזוזתא, א"ל אנא משדר לך מרגניתא דלית לה טימי ואת משדר לי מילא דשויא חד פולר. שדר ליה רבי דידי עדיפא מדידך, דידך הוי דבר שיש תכלית לדמיו דידי היא מנטרא לך שנא' בשכבך תשמור עליך. ועוד דרשו ז"ל מלך בשר ודם הוא יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ. אבל הקב"ה אינו כן אלא ישראל מבפנים והקב"ה משמרן מבחוץ שנאמר (תהילים קכ״א:ד׳-ה׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכתיב (שם) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך:

ולפי שקבלו ישראל את המצות, קידשן הב"ה, והבדילן מן אומות העולם. כדגרסי' בספרי ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ר' אלעזר בן עזריה אומר, מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש כלאים, אי איפשי לאכול בשר חזיר, אי איפשי לבא על הערוה, אלא איפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך, שנא' (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. נמצא פורש מן העבירות ומקבל עליו עול מלכות שמים. ואל יהרהר על המצות ויאמר מה הפסד יש בשעטנז ובכלאים ובכיוצא בהן, אלא יעשה כל המצות כמאמרן וכמצות חז"ל, שהן חוקי האלהים ותורותיו, ואם בעיניו הם מצות נכריות, הוא מצד פתיותו, ולא מצד שום חסרון שיש במצות הב"ה חלילה חלילה. ועוד גרסי' בספרי את משפטי תעשו, אלו דברים הכתובים בתורה, שאלו לא נכתבו בדין היו לכותבן, כגון הגזילות והעריות וע"ז וקללת השם ושפיכות דמים, שאלו לא נכתבו בדין היה לכותבן. ואת חוקותי תשמרו, אלו דברים החקוקים בתורה שיצר הרע משיב עליהן ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז ולבישת כלאים וחליצת יבמה וטהרת המצורע ושעיר המשתלח, ת"ל אני ה' חקקתים, אי אתה רשאי להשיב עליהן. ללכת בהם, עשם ואל תעשם טפלה. ד"א ללכת בהם, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהן, שלא תערב בהם דברים אחרים, שלא תאמר, למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות, ת"ל ללכת בהם, אי אתה יכול ליפטר מתוכן. וכן הוא אומר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וכתי' (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך, בשעת המיתה, והקיצות היא תשיחך, לעולם הבא. וגרסי' במס' מנחות בפ' תכלת, ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהן, ועל זה אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום, אמ' אוי לי שאני ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר למילה שבבשרו נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמ' למנצח על השמינית מזמור לדוד, ר"ל המילה, שניתנה ליום השמיני.

גַּם הַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מִכָּל פְּגָעִים רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ זוּטָא פֶּרֶק י"ז: תּוֹרָה מְגִנָּה עַל הָאָדָם כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהוּא מֻטָּל בֶּעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו' כ"ב): "בְּהִתְהַלְּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וּבְשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" זוֹ שְׁעַת מִיתָה בַּקְּבֶר. "וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" זֶה הָעוֹלָם הַבָּא. וּבֵאוּר הַדָּבָר נִשְׁמַע מִמַּה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: