Quotation_auto על שמות 12:14

והיה היום הזה לכם לזכרון יום שהוא לכם לזכרון אתה חוגג אבל לא שמענו איזהו. כשהוא אומר ויאמר משה אל העם זכור וגו' עדיין הדבר שקול. כשהוא אומר ממחרת הפסח יצאו אימתי אכלו ישראל את הפסח בלילי יום טוב והם לא יצאו אלא ביום טוב עצמו. וחגותם אותו חג לה' אין לי אלא יום טוב ראשון שהוא טעון חגיגה יום טוב האחרון מנין תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהן טעונין חגיגה. חולו של מועד מנין. הרי אתה דן הואיל ויום טוב ראשון ואחרון קרואין מקרא קודש וחולו של מועד קרוי מקרא קודש אם למדת על יום טוב ראשון ואחרון שהן קרוין מקרא קודש הרי הן טעונין חגיגה. אף חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קודש (אינו) דין שיטעון חגיגה. ועוד קל וחומר ומה אם יום הראשון והאחרון שאין לפניהן ולאחריהן מקודשין הרי הן טעונין חגיגה. חולו של מועד שמקודש לפניו ולאחריו אינו דין שיטעון חגיגה.

ממחרת הפסח יצאו בני ישראל כתיב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, אלא מלמד שהתחילה להם הגאולה מבערב. לפי שנאמר והיה היום הזה לכם לזכרון, יום שהוא לכם לזכרון אתה חוגגו אבל לא שמענו איזה הוא, כשהוא אומר ויאמר משה אל העם זכור וגו', ועדיין הדבר שקול, כשהוא אומר ממחרת הפסח בלילי יו"ט והם לא יצאו אלא ביו"ט עצמו: