Chasidut על שמות 12:14

וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעלכם ברגליכם וכו' ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון וכו' והיה היום הזה לכם לזכרון וכו' שבעת ימים וכו' ראוי לשום לב בטעם מצוה זו מדוע תהיה אכילתה בדרך חיפזון דווקא הלא אכילת הפסח היתה קודם חצות ולא יצאו מפתח ביתם עד הבקר. עוד נתבונן במה שאמר בעל הגדה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק וכו' שנאמר וכו' וגם צדה לא עשו להם ועדין טעם זה צריך ביאור אמנם יש לפרש ע"פ מה שאמרנו למעלה על פסוק מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וכו' ורבותינו נחלקו בזה מאיזה עץ אכל אד"הר ויש לשאול מאין ידע אדם הראשון איזה עץ הוא עץ הדעת טוב ורע אם לא שנאמר שהש"ית הראהו לו וזה אינו כמשמעות הכתוב אך יש לומר שעיקר הציווי הי' לבל יתמשך אחר תאוותו לאכול המאכל מפאת שהוא ערב לחיך ונחמד למראה ולקוץ בזולתו רק שתהי' אכילתו לקיום גופו בלבד ולבל יהי' חילוק בעיניו בין הנחמד למראה או לא רק אכילתו תהי' לשובע נפשו שיהיה נכון לעבודת בוראו וזהו מאמר הכתוב מכל עץ הגן אכול תאכל פי' שמותר אתה לאכול מכולם רק שלא יהיה הבדל בעיניך לאכול מזה מצד שתתאוה לו מחמת שהוא ערב לחיך ולקוץ בזולתו הבלתי ערב כמוהו ההבדל הזה נאסר לך וזהו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ר"ל שלא תבחין באכילתך לאכול מזה מפני שהוא טוב טעם ולקוץ באחר אשר הוא בעינך רע ונוכל לומר שלא הי' העץ הדעת עץ פרטי רק על כולם בשוה נצטווה לבל יבקר בין טוב לרע מצד התאוה ורז"ל נחלקו לאיזה מין נתאוה תאוה גופנית ולסיבה זו ירדו אבותינו למצרים לזכך חמריותם ולשבר תאותם ע"י עול השיעבוד כדי שיתוקן חטא אד"הר ולזה נצטווינו לאכול בפסח לחם עוני שהוא תפל בלי מלח ובלי שום תיקון לכוונה הזאת להורות שלא ימשך אדם אחר תענוגות בני אדם המדומות ולכן נקראת המצה לחם עוני מפני שהעני אין בידו לבחור מאכל אשר יתאוה ויחמוד ומוכרח לאכול מן הבא בידו אף הבלתי ערב לחיכו כן גם אנחנו אוכלין מצה מעיסה בלתי מתוקנין שיהיה שוה לנו המתוק ואיננו מתוק רק לקיום נכשינו לעבודתו ית"ש ונקדש עצמינו ע"י אכילת מצה שבעת ימים לנגד שבעים שנה ימי שנותינו שנדע עי"ז שמן הצורך להשליך מנגד כל חמדת העולם ומאויו וזה רמז לנו במאמר הזה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו' שלא הספיק וכו' וגם צידה לא עשו להם פי' שאנו לוקחין מוסר מאבותינו שהי' במדריגה זו שלא נמשכו אחר תאוותם להכין להם צידה מתוקנת ועריבה רק אכלו בצאתם עוגות מצות בלי תיקון כן אנחנו נעשה כמעשיהם וביאור דבריו מצה זו שאנו אוכלין כלומר מה צריך לכוון באכילת מצה ואמר על שום שלא הספיק וכו' וגם צידה לא עשו וכו' שנתכוון שכמו שאבותינו השליכו התאוות אחרי גיוום כן גם אנחנו מגמתינו לפעול זה ע"י אכילת המצה שנרגיל עצמינו לזכך החמריות ולשבר כח התאוה ולזה ציוה לנו הש"ית לאכול הפסח בחפזון ג"כ כי ידוע שאכילת חפזון אף מעדנים העריבים לא ימתקו לחיך כאכילת המתינות ואריכת השלחן להורות ג"כ כנ"ל שלא לאכול למלאות תאוותו רק לצורך חיי נפש לעבודתו ית"ש וגמר אומר והי' היום הזה לכם לזכרון פי' שתזכרו זאת לעולם מדוע נצטוו לאכול הפסח בחפזון שהוא לשבר כח התאוה וגם שבעת ימים מצות תאכלו שתהי' זאת על לבבכם כל הימים.

ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' (שמות יב יא). דילוג הוא לה', גדלות קודם קטנות בדרך נס, על כן תאכלו אותו בחפזון, המשכיל על דבר יבין וידום. וכאשר תתבונן בהענין תבין מה הוא מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, וגם כן תתבונן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות יב יב), אעביר על שורת הדין והטבע כביכול שיהיה גדלות קודם קטנות ובלילה הזה דייקא, ואחר כך חוזר הענין לקדמותו מדריגה אחר מדריגה. וכן והיה היום הזה לכם לזכרון (שמות יב יד), שבכל שנה ושנה נעשה בלילה הזה בגבהי מרומים גדלות קודם קטנות, ואחר כך חוזר הענין לקדמותו מדריגה אחר מדריגה, עד חג השבועות תיעול כלה לחופה: