Quotation_auto על שמות 12:40

ומושב בני ישראל כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אם יעשו תשובה (קטז) גואלם אני לדורות ואם לאו גואלם אני לשנים. ומושב בני ישראל (כתוב ברמז ז). ויהי מקץ שלשים שנה וגו' מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין. בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם בין הבתרים. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לבשרו. בחמשה עשר בניסן נולד יצחק שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה'. וכן אתה מוצא שכל זמן שישראל משועבדים שכינה משועבדת עמהן שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וגו' וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטהר ואומר בכל צרתם לו צר. אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין תלמוד לומר יקראני ואענהו וגו' ואומר ויקח אדוני יוסף אותו ומהו אומר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. וכן הוא אומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. רבי עקיבא אומר אילולי הדבר כתוב אי אפשר לאמרו כביכול אמרו ישראל לפני המקום עצמך פדית. וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו ישראל כביכול שכינה גלתה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך וגו'. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום. וכשהם חוזרין שכינה חוזרת עמהם שנאמר ושב ה' את שבותך (קיז) אינו אומר אלא ושב ה' אלקיך. ואומר אתי מלבנון כלה וכי מלבנון היא באה והלא ללבנון היא עולה מה תלמוד לומר אתי מלבנון אלא כביכול אני ואת עולין מלבנון: