Chasidut על שמות 12:40

באופן אחר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' לעשות צדקה ומשפט. צדקה, ואחר כך משפט ופעם כתיב עושה משפט וצדקה משפט קודם. הכלל הוא הקדוש ברוך הוא משפיע תמיד טובות על ישראל וזה הוא תענוג שלו כביכול כשישראל מקבלים ממנו שפע כמאמר חכמינו ז"ל (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו'. וזה הבחינה נקרא ד"ד שני דלתי"ן, כי ישראל הם ד' א' כמאמר חכמינו ז"ל דלה ועניה. וכמו כן התענוג מהבורא יתברך אין לו שלימות עד שישראל מקבלים ממנו והוא משפיע עליהם ונמצא הוא גם כן ד' א' ונמצא הם ב' דלתי"ן והבורא ברוך הוא שמו אל, וזהו הרמז (במדבר יא, כז) א"ל ד"ד ומידד מתנבאים כו'. והנה הבורא יתברך האציל בעצמו מדת אהבה והוא מדת אברהם לעשות חסד עם ישראל וכן האציל בעצמו מדת רחמים והוא מדת יעקב לרחם על ישראל והאציל בעצמו מדת משפט והוא מדת יצחק להכרית לשונאי ישראל. והנה משפט וצדק הוא בתחילה דין ואחר כך צדקה צדק ואחר כך משפט הוא יותר צדקה, כי יש שהבורא משפיע חסד מחמת שהוא רב חסד אבל אינו שוקל כמה ואיך יהיה גודל החסד ויש שהקדוש ברוך הוא משפיע רב חסד ושוקל איך וכמה יהיה החסד ומחמת ששוקל את החסד שמשפיע בזה הוא משפיע יותר חסד. ובחינת שוקל הוא משפט כמו הדיין ששוקל את הדין ומסתכל בבעל הדין איך לשפוט כן כביכול הבורא יתברך מסתכל על הדבר שמשפיע עליו חסדו ועל ידי זה משפיע עליו חסד גדול. וזהו הרמז צדק ומשפט וכו', והבן:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מ). עיין רש"י (ד"ה שלשים) ורשב"ם ותרגום יונתן בן עוזיאל, וכולם חתרו להבין הני שלשים מאי עבידתייהו, וכן בפסוק שאחריו (שמות יב מא) ויהי מקץ שלשים שנה, ואף אני אענה חלקי. וכן בהא דדרשו רז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה ל"ה, תנחומא וירא סי' י"ג) לא בציר עלמא מתלתין צדיקים, שנאמר (בראשית טו ה) כה יהיה, יהיו בגימטריא הכי הוי, ולכאורה אין זה ענין לקשר הפסוק לספירת הכוכבים שנאמר בו כה יהיה וגו'. ונקדים לפרש הפסוקים (בתהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש וגו' אף תכון תבל בל תמוט, ר"ל בשעת בריאת עולם הראה גדולתו כי תולה ארץ על בלימה רק במאמרו, (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז, ר"ל שניכר גדולתו מאז מעולם אתה, אבל (תהלים צג ג) נשאו נהרות הם הד' מלכיות קולם להשכיח שמו ית', נשאו נהרות דכים, כמו שפירש הרד"ק מלשון לדכא שמדכין את ישראל, וכפל הענין על פי שפירש הרמב"ם באגרת תימן (ישעיה נד יז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע, דמרמז על שני מיני שונאי ישראל, האחת העומדת עלינו להפר דתנו בנצחון מלחמה וחרב כמו עמלק ונבוכדנצר וכדומה, והב' הם המחודדים משאר המלכיות והחכמים שבהם, כמו האדומיים השמים פניהם לסתור דתינו ולהפר תורתינו בטענות שטוענים עלינו ומקשים על דתינו. והנה על כל אחד מהב' הנ"ל הובטחנו שלא יצלחו ולא יעשו רושם בנו, היינו כל כלי יוצר, ר"ל בכלי זיין עליך לא יצלח, וכנגד הכת השני הנ"ל אמר וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע וגו', עיין שם באורך. ונשאו נהרות קולם, היינו הלשון הקם למשפט וכו', (תהלים צג ד) מקולות מים רבים וגו', כמו המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיה יז יב), משברי ים האומות הללו שהם משברי ים וגו', כמו כי גדול כים שברך (איכה ב יג), שהוא השרטון הגדול, וזה מקולות מים רבים אדירים, שהם אדירים יותר מכל מים רבים כמבואר בדניאל בחיה הרביעית (מגילה י"א ע"א), ועל ידיהם אדיר במרום לדיוקא, כמבואר בבעל עקדה על אמרם (יומא דף כ':) אלמלא קול המונה של רומי וכו', על כן אדיר במרום ה' בלשון חכמה וכבוד כלפי מעלה, ודיוקא אשמועינן אף על פי כן אין אנו מתייאשין, כי (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד במה שהבטחתנו בכמה הבטחות, לביתך נאוה קדש היינו שמקדש ה' מעשה ידיו יתכונן, אז ה' לאורך ימים לעולם שכלו ארוך, כי השם הוא יהיה וא"ו במקום היו"ד ולעתיד באתגליא, והבן כמו שיתבאר דיהיה תלתין.

וידוע שיצחק הוא גבורה מורה על גלות שהיא גבורה עיין ברש"י שגלות מצרים התחילה מלידת יצחק. וידוע מאמר חכמינו ז"ל שהשם יתברך מקדים רפואה למכה, לכן לידת עמון ומואב מלוט נאמר בפרשה זו קודם לידת יצחק, כי משיח בא ממואב, דהיינו מרות המואביה ומשום הכי נזכר לידת משיח שבא ממואב שהיא הרפואה בתורה קודם לידת יצחק והבן: