Quotation_auto על שמות 14:13

וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה. כי זהו כבוד גדול לשם שנשארו בביתם ובארצם. והם עצמם באו לשלם חובם. ולכן ויאסור את רכבו ויקח שש מאות רכב בחור. לרמוז שכל מה שעשה היה כנגד ישראל. כנגד שש מאות אלף רגלי. לקח שש מאות רכב בחור. כנגד לבד מטף. לקח כל רכב מצרים. וכנגד וחמושים עלו בני ישראל. אמר ושלישים על כולו. והש"י סכל עצתו לרדוף אחריהם. אחרי שלא יצאו כדמות בורחים אלא ביד רמה ובדגל פרושה כמו שפירשתי למעלה. ואמר לפני בעל צפון. להורות שלא נסעו משם כמאמר הש"י. בענין שיטעה פרעה לומר כי בעל צפון סגר עליהם המדבר. ואולי לפי שזה נשאר מכל אלהי מצרים לקחוהו לראש לילך לפניהם. וזהו לפני בעל צפון ובסבתו נתחזק פרעה. וזהו ופרעה הקריב. ורז"ל אמרו ופרעה הקריב. הקריב את ישראל לאביהם שבשמים יותר מכל דברי משה. וכמו שאמרו גדולה הסרת טבעת אחשורוש וכו'. ולכן ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו המבלי אין קברים במצרים. בלבול אלו הדברים יורו שהיו בהם רבים אומרים נשוב למצרים. ובזה רבו הפירושים וכל דבריהם בין דברי רז"ל מפוזרים. ובירושלמי אמרו מהם התפללו וצעקו. ומהם היו אומרים נלחם כנגדם. ומהם אומרים נשוב למצרים. ומהם אומרים נצחון כנגדם. ולכן משה השיב לכולם. כנגד הצועקים. אמר אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. כנגד האומרים נשוב למצרים. אמר כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד. וכנגד האומרים ללחום עמהם. אמר ה' ילחם לכם. וכנגד האומרים נצחון כנגדם בקולי קולות. אמר ואתם תחרישון. ובמדרש אמרו באותה שעה נעשו ישראל ד' כתות. האחד האמינה וצעקה. השנית אמרה נחזור למצרים. הם שאמרו טוב לנו עבוד את מצרים. הג' אמרו נפיל עצמנו לים. הד' אמר נלחם להם. לכת שאמרה נפיל עצמנו לים. אמר להם התיצבו וראו. הכת שאמרו נחזור למצרים. אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים. הכת שאמרו נלחם עמהם. אמר להם ה' ילחם לכם. הכת שאמרו ויצעקו. השיב להם הש"י מה תצעק אלי וגו':

תנו רבנן לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי רכבו ופרשיו. תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו, הא מה אני מקיים סוסים, סוסים בטלנין, מנין אפילו סוס אחד והוא בטל שהוא בלא ירבה, תלמוד לומר למען הרבות סוס, וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלאו לא ירבה, סוסים למה לי, לעבור על לא תעשה כל סוס וסוס. טעמא דכתב רחמנא לו, הא לא כתב רחמנא לוהוה אמינא אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא, לא צריכא לאפושי. וה' אמר לכם והיכן אמר כי כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (כתוב ברמז ר"ז וברמז רל"ג). תנו רבנן מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, אמר אביי ואיתימא רב חסדא זה בנין של הורדוס. תניא אמר ר' יהודה מי שלא ראה דיופלוסטין של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל (מעולם), אמרו כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים שהיו שם ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים, והיו שם שבעים ואחד קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד זקנים, וכל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים (וחמשה דינרי זהב) [ואחד ככרי זהב] ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודר בידו, וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן, ולא היו יושבין מעורבבים אלא זהבין בפניו עצמן וכספין בפני עצמן [ונפחין בפני עצמן] וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן, וכשעני נכנס לשם היה מכיר בעלי אומנותו ונפנה לשם, ומשם היה פרנסתו, וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדון, ומאי טעמא איענוש משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדור. אתא אשכחינהו דהוו קרו ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר, אמר מכדי ההוא גברא דבעא למיתי בעשרה יומי דליא זיקא ואתא ספינתיה בחמשה יומי קם עלייהו וקטלינהו: