פירוש על שמות 14:13

כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' . יש לדקדק מה הבשורה הזאת שלא יוסיפו לראותם מה יזיק להם אם יראו אותם אם לא יכלו להרע להם. אך הנה כתיב וישאו בנ"י את עיניהם וכו' וייראו מאד ויצעקו כו' כי אמנם הקב"ה שלח להם את המצרים הללו ליירחם ביראה החיצונית כדי שעי"כ יגיעו ליראת הרוממות כי כן כשהקב"ה שולח לאדם איזו מכאוב ויראה החיצונית הוא למען השב לבבו ליראת ה' יראת הרוממות ואיש נבוב ילבב ויבין את זאת כי ישרים דרכי ה' . והנה גם בזה זכו ישראל והשיגו עי"כ ליראת הרוממו' כמ"ש אח"כ וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ולא היה להם לירא עוד ממצרים ואעפ"כ וייראו העם את ה' . כי כן צריך להיות אעפ"י שתסיר מהאדם היראה החיצונית והמכאוב אעפ"כ יעמוד על משמרתו נכון לירא את ה' כל הימים. ובדרך הזה פרשתי הפ' ביונה מה שאמר להם את האלהים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה. פי' שאין יראתו מחמת הפחד וסכנת הים שהיה סוער עליהם ועמדו בצרה גדולה כי זה רק יראת העונש. אך גם בעודנו ביבשה היה לו היראה האמיתית יראה עלאה. ולזה כתיב להלן וייראו האנשים יראה גדולה היא היראה עלאה. (ובדרך זה איתא בספ' תורת אמת בפ' וארא על פסוק וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם. פי' כל זה היה דוה לבם שהעבדות שלהם במצרים היה מיראת העונש כמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם ע"ש). וז"ש כאן כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' . זה היה לשון הבטחה לבשר אותם שלא יצטרכו עוד ליראה חיצונית ע"י המצרים רק תיראו את ה' בכל לבבכם עד העולם. כמ"ש וייראו העם את ה' כו' אז ישיר משה. פי' כשראה משרע"ה כי בנ"י הגיעו למעלת היראה האמיתית אז שמח בזה ואז ישיר משה כי זה היה כוונת משה רבינו כל הימים לזכות את ישראל ביראת הרוממות האמיתית. (עיין בזוה"ק בפ' ופרעה הקריב דקריב לון לתשובה):

כי אשר ראיתם את מצרים וגו'. מַה שֶּׁרְאִיתֶם אוֹתָם אֵינוֹ אֶלָּא היום, הַיּוֹם הוּא שֶׁרְאִיתֶם אוֹתָם וְלֹא תוֹסִיפוּ עוֹד:

כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד על דעת רבותינו היא מצות לא תעשה לדורות (מכילתא כאן). ואם כן יאמר הכתוב אל תיראו, התיצבו במקומכם וראו את ישועת ה' שיושיע אתכם היום מידם ואל תשובו לעבודתם, כי מצרים אשר ראיתם אותם היום הקב''ה מצוה אתכם עוד שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם ותהיה מצוה מפי משה לישראל, ולא הוזכרה למעלה. וכן ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (דברים יז טז), שהיא מצוה באמת, לא הבטחה: