Quotation_auto על שמות 15:14

ואתחנן. לפי שאמר למעלה ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הרואות וגו'. סמך לכאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא. להורות לנו מה שאמרו חכמים ז"ל אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. וכן בכאן אע"פ שמשה ע"ה היה יודע הגזירה שנגזרה עליו שלא יכנס לארץ. והוא עצמו הודה בדבר וצוה ליהושע ואמר לו עיניך הרואות מה שעשה השם לשני המלכים האלה כן יעשה השם לכל הממלכות אשר אתה עובר. שנראה מכאן שכבר נתיאש משה מעבור את הארץ. עם כל זה לא מנע עצמו מן הרחמים. וחזר להתחנן אל השם בעת ההיא שהיא עת צוואת יהושע אחר נצחון סיחון ועוג. והטעם לזה לפי שהשם אמר לו במלחמת סיחון ועוג היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים. ורגזו וחלו מפניך. שרמז בזה במלת אחל. שיראהו השם סוף כל הדברים וכל מלחמות כנען. לפי שאין התחלה בלא סוף. וכן באומרו ורגזו וחלו מפניך. רמז על מה שאמרו בסוף השירה שמעו עמים ירגזון אז נבהלו אלופי אדום נמוגו כל יושבי כנען תפול עליהם וגו'. וזה שאמר כאן אחל תת פחדך. וכן אמר ורגזו וחלו כנגד שמעו עמים ירגזון. וכן חזר לומר ראה החלותי תת לפניך לרמוז שסיחון ועוג יהיו התחלה. ומלכי כנען יהיו סוף המלחמה. באופן שכל זה נתן רעדה למשה לחזור ולהתפלל לפני השם. ולומר ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך במה שאמרת ראה החלותי. וכן באומרו אחל תת פחדך ויראתך. אם יועיל יועיל ואם לא יועיל למעט יקחו הוראה הדורות הבאים אחריו להתפלל בעת צרתם ואפי' במקום גזירה. וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. לאחרים וללמדם שיעשו כמוהו. וכמו שאמרו על פסוק וידר יעקב נדר לאמר וללמד לנודרים שיעשו כן בעת צרתם:

דבר אחר כיון ששמעו אומות העולם שהקב"ה הרים קרנם של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין. אמר להם המקום שוטים שבעולם כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו בני ישראל שנאמר ואלה המלכים. כמה שלטונים שלטו מכם ולא כעסו בני ישראל אלוף לוטן ועכשיו אתם כועסים אף אני נותן לכם כעס שאין בו רצון שנאמר ה' מלך ירגזו עמים. חיל אחז יושבי פלשת כיון ששמעו שישראל נכנסין לארץ אמרו עכשיו הן באין לעורר עברתם של בני אפרים שנאמר ובני אפרים שותלח וברד בנו עד מאתים אלף בני אפרים רומי קשת מפני מה על לא שמרו ברית אלקים ובתורתו מאנו ללכת. על שעברו על הקץ על שעברו על השבועה.

ויאמר אסתירה פני מהם. משל לבן מלכים שהיה יוצא לשוק מכה ולא לוקה מבזה ולא מתבזה, היה עולה אצל אביו בטרוניא, א"ל אביו מה אתה סבור בכבודך אתה מתכבד אי אתה מתכבד אלא בכבודי, מה עשה הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת עליו, כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל באי עולם שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי וגו', כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים א"ל הקב"ה מה אתם סבורים בכבודכם אתם מתכבדים אי אתם מתכבדים אלא בכבודי, הפליג דעתו מהם מיד ויבוא עמלק. אמר הקב"ה אין בכם אמנה של ממש הוי כי דור תהפוכות המה. רבי יהודה ור"י ור"מ הוי קאזלי באורחא, ר"מ הוה דייק בשמא ר' יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקא בשמא, מטו לההוא אושפיזא אמרו ליה מה שמך אמר להו כידור, א"ל ר"מ ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה, אזל אותביה בכדא וקבריה בקבריה דההוא גברא, אתא אבוה איתחזי ליה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא, למחר אמר להו הכי חזאי בחלמא, א"ל חלמי דבי שמשי בטלין אינון, אזל ר"מ ונטריה לכיסיה כולה יומא ואייתיה לאורתא לכיסיה, למחר א"ל הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם, א"ל לר"מ מ"ט לא אשלים ליה מר כיסיה, א"ל אמר לי כידור שמו ונאמר כי דור תהפוכות המה וגו', א"ל מאי טעמא לא אמר לן מר, א"ל אימור דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי, משכוהו ועיילוהו (לחביתה) [לחנותא] אשקייה חמרא הוו טלופחי בדיקניה אזלו יהבו סימנא לאיתתיה ואייתה לכיסייהו, אזל איהו וקטלה לאיתתיה, היינו דתניא מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש, מכאן ואילך אינהו נמי הוו דייקי בשמא (כתוב ברמז תתצ"א):