Chasidut על שמות 15:14

במדרש רעך ורע אביך א"ת כו'. כי אם הי' בכחן של בנ"י להתמשך לגמרי אחר מעשה האבות הראשונים אשר כל מעשיהם היו בדביקות עליון עד שהאבות הן הן המרכבה. ובנ"י היו מוכנים לזה אחר יצ"מ וקי"ס. והי' ניתקן כל העולם כמ"ש שמעו עמים ירגזון. אך ע"י החטא שכ' ברפידים שרפו ידיהם וניטל מהם אותו הדביקות. ואז אם עזבת תן דעתך כו' שמיד ויבא עמלק. והיו צריכין עצות איך לעמוד נגד הסתרות ע' אומות בעוה"ז. מאחר שנפלו קצת מדביקות שלמעלה מהטבע כנ"ל. והשי"ת הזמין להם שמיעת יתרו אשר ביטל כח האומות במה שהכיר ואמר עתה ידעתי כו'. ואיתבר ואיתכפיא. והי' תבירא לסט"א כמ"ש בזוה"ק. לכן נאמר עליו עשית חסד עם כו' בנ"י בעלותם ממצרים כו' ע"ש:

הנה עם יצא ממצרים וכו' כסה את עין כו' והוא יושב וכו', (במדבר כב ו) ועתה לכה וגומר כל הפסוק. מה שיש לדקדק במקראי קודש הללו, דהנה ודאי דבריהם היו בדקדוק רב וקליפות גדולות היו, כאשר התורה מתפארת בזה איך הש"י הציל את עמו ישראל, והנביא (מיכה ו ה) קא מצווח עמי זכר נא וכו', והוא דיש לדקדק. א', הנה ע"ם וכו', ולא פירש מי הם. ב', יצא וכו', וכי מעצמו יצא, הלא שמעו עמים ירגון (שמות טו יד). ג', ממצרים, ולא אמר מארץ מצרים כמו בכל מקום. ד', הנה כסה את עין וכו', מהו הנרצה בזה. ה', והוא ישב ממל"י, למה לא אמר נגדי. ו', ועת"ה לשלול הקודם והמאוחר למה. ז', ארה לי, למה לא אמר בפירוש קלל. ח', ל"י, תיבת ל"י לא יצדק. ט', את העם הזה, את"ו הוה ליה למימר דעליו קאי. יו"ד, כי את אשר תברך כו', למה לו להזכיר הברכה, הלא לא חפץ בברכה ותרחק ממנו ויאהב קללה ותבואהו. ועוד שאר דקדוקים אשר יתבארו אי"ה מתוך דברינו. אך הוא לפי מ"ש דהנה כל דבר השלוחים היה לקטרג ולהרע, והש"י סיבב שדברו בלשון דמשתמע לתרי אפי, והיה במאמר שלוחי השכינה כל הדברים הללו ממש הכל לטובה ולהצלחת ישראל, והוא אמרו הנה ע"ם יצא ממצרים, (עם סתם וגם יצא ממצרים כאשר דקדקנו, והוא כמו שאמרו רז"ל (פסיקתא דר"כ פי"א ו')) שהיו האומות אומרים מה אלו מתייחסים אחר אבותיהם, אם המצריים בגופם שלטו בנשותיהם לא כל שכן, עד שהש"י העיד עליהם. וזה גם כן מאמרם הנה ע"ם סתם בלי שם יצא ממצרים, (ר"ל יצאו ונתיילדו מהמצריים שהם שלטו בנשותיהם), הנה כסה את עין הארץ, (ר"ל עם היות שאינם מיוחסים להתייחס אחר אבותיהם, עם כל זה הנה כסה את עין הארץ, עי"ן הוא גוון שהוא הצורה, וצורת כל חומר הוא הניצוץ הק' אשר בתוכו, ור"ל הנה הוא מכסה את צורת כל חומר שלוקח ובורר פנימיות הצורה מכל ארציות, והבן ועוד ית'), והוא ישב ממלי (וכעת יושב וממתין לנגדי ליקח ממנו גם כן הצורה הפנימיות, וזה שלא אמר כנגדי, רק ממל"י שהוא מלשון היה אתה לעם מו"ל האלקים (שמות יח יט), שהכוונה ליקח מהש"י שפע וליתן להם, והבן. וגם כן יש לפרש והו"א על השכינה כביכול, יושב ומתעכב בכאן ממל"י, ליקח ממני הניצוצין וליתן להם). וירצה עוד על פי מה שהתחילו לומר שבאמת הם יצאו ונתיילדו ממצרים, סיימו הנה כסה את עין הארץ, ר"ל שהם מכסים את גוון הארץ שיצאו ממנה, דהיינו שאינם מתייחסים אחר המצריים רק אחר אבותיהם, הגם שהוא דבר ידוע שהמצריים שלטו בהם, ואמרו והוא ישב ממל"י, על פי מה שאמרו רז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) להיות בצעירה קראה שם בנה בצניעות ב"ן עמ"י (בראשית יט לח), על כן נצטוו ישראל אל תצורם ואל תתגר בם כלל (דברים ב יט), אבל הבכירה שקראה שלא בצניעות מוא"ב (בראשית יט לז), על כן הותר להם לשלול שלל ולבוז בז מהם. וז"ש הנה הם כיסו פסוליהם הגם שהוא דבר ידוע, והוא יושב ומתעכב אצלי לשללני ממל"י, בסבת המלה והדבור שלי על שנקראתי מוא"ב, וזה דבר ידוע שגם הם יצאו ממצרים), ועת"ה (ר"ל כעת דייקא שהזמן גרמא לי לפי שעשינו הגדר החזק לבל יוכלו לנגוע בקצה הקדושה, וגם ועת"ה שנודע עדיין פסולם לכל, מה שאין כן אחר כך הדין הוא (קידושין ע"א ע"א) משפחה שנטמעה נטמעה, ושפיר יתייחסו אחר כך לקדושה כשיושכח פסולם. ואל תתמה על זה מה לו לדת ודין תורתינו הק', כי כל קליפה יודעת מאד שכל הנהגת העולם מתנהגת אחר דרכי התורה, והבן). לכה נא (מוכרח אתה ללכת לכאן, ולא סגי לקללם במקומך, כי אינך יודע שמם כי אין להם יחוס אבותיהם, רק מוכרח אתה לראותם ולומר בקללה את העם הזה כאשר נבאר), אר"ה (הגם שארה הוא לשון קללה כפשוטו שצוה לו לקללם, עם כל זה הנה לא אמר קלל, רק אמר לשון אר"ה דלישתמע גם כן לשון ליקו"ט, מלשון אור"ה בתאנים (שביעית פ"א מ"ב), ור"ל שעל ידי שתקללם לא יהיה להם כח כל כך, ותלק"ט ל"י (דייקא הניצוצין השייכים) את העם הזה (ניצוצי הקדושה כמבואר, והעם הזה דייקא עם בלי שם), כי עצום הוא ממני (רואה אני באיצטגנינות שלי כי כל גבורתו ותעצומו הוא ממני, מניצוצי מלכותי התקועים בי), אולי אוכל נכה בו (להיות כעת הניצוצין הם אצלי, אפשר אוכל אדרבא על ידי זה הכח להכות בו, ורצ"ל עם כח של ניצוצי הקדושה. ובזה יצדק שלא אמר אותו רק ב"ו), ואגרשנו מן הארץ, (כי מלכות בית דוד וירושת הארץ זה תלוי בזה כנודע, וכיון שאעשה אדרבא שניצוצי המלוכה יהיו בעזרי, בודאי אגרשנו מן הארץ הקדושה, דכיון שנתבטל מהם ניצוצי המלוכה מלך מושל בארץ, גם הארץ אין להם, והבן כי כן אנו סומכין בברכת שמונה עשרה (תפלת י"ח) ברכת ירושלים עם ברכת את צמח דוד וכו'), כי ידעתי את אשר תברך מבורך, (הגם שלא חפץ בברכה, אך לפי מ"ש יצדק שרצה שיפעול לו הברכות ניצוצין שיבריכם אליו, מלשון המבריך את האילן (כלאים פ"ז מ"א) שיתאחזו בו ויהיו לבשר אחד), ואשר תאר וכו', יובן מאליו. הנה כל זה מאמר שלוחי בלק, ומאת הש"י היתה נסבה שאמרו לשון דמשתמע לתרי אפי, שיסבול הלשון גם כן מאמר שלוחי השכינה שיהיה מובן הענין להצלחת ישראל. ועתה נתחיל לפרש על דרך זה מאמר שלוחי השכינה, שהיא ממלצת טוב בעד בניה ואומרת להש"י חזי במאי ברא אתינא לקמך (זוהר ח"ג י"ג ע"א), ודברו השלוחים מליצות בעד השכינה להשם הנכבד ב"ה עבור ישראל, לבל יהיה מקום לכוחות הדין לשלוט בהם, והוא הנה עם יצא ממצרים (הנה יצאו ממצרים עצמם, דהיינו שהיו נתונים בהם ומשוקעים בטומאת מצרים כעובר הנתון ברחם אמו, כמ"ש (דברים ד לד) גוי מקר"ב גוי, והנה היו שקועים גם כן בטומאת מצרים, שהם כלל כל התאוות הארציות שבעולם, על כן נקרא ערות הארץ כנודע, ואף על פי כן) הנה כסה את עין הארץ, (כמו שצוה אחד מן החסידים לבנו כמבואר בחובת הלבבות שביאר לו סימני אוהבי השם, ואמר לו שאותן השלימים שחק עליהם העולם ויגערו בו, לבש להם בגדי חמודותיו ויחשבוהו שולל, שהכוונה שהעולם מראה להם עינים וגוונים להתיפות לפניהם, כדי שייטבו תענוגיו בעיניהם, והם גוערים בו ומכסים את הגוונים הללו. וז"ש הנה יצא ממצרים מקום כלל כל התאוות שבעולם, ואף על פי כן הנה כסה את עין הארץ, הגוונים היפים שבארציות ואינו פונה להם), והוא ישב ממלי (כל ישיבותיו הוא רק למולי, לעשות לי קשוטין ולעשות היחוד העליון פנים בפנים זה מול זה), ועת"ה (שהם בתכלית וכשרות כל כך) לכה נא (אדון הכל, לך ראוי והגון לעשות בזאת) ארה לי (לקוט לי לצרכי) את העם הזה, (את ניצוצי המלוכה אשר הם שקועים בתוך העם הזה, היינו קליפת מואב) כי עצום הוא ממנו, (היא כעת עצום ותקיף במלכות דס"א, והכל ממני שיש בו ניצוצי קדושה וזה חיותו), אולי אוכל נכה בו (באפשר יבוא בקרב הזמן להכות את מואב, שהוא מן הקני וקנזי וקדמוני שלא יגיע קצם עד לעתיד), ואגרשנו מן הארץ (לגמרי שיתבטל כולו לעת קץ), כי ידעתי את אשר תברך מבורך, (יודע אני שאתה תברך ותרכיב את כל הניצוצין למדת א"ת מלכות שמים), ואשר תאר יואר (ואשר תלקט ממנו הניצוצין, ישאר מבלי חיות, והבן):

ויאמר משה אל ה' וגו'. לשון הפסוקים האלו אינם מובנים לפי פשוטן לסדרן כסדר שנכתבו, והמפרשים נדחקו קצת בהם וגם אנו נפרשם לפי קט שכלינו ונאמר. כי הנה ידוע שזה היה בידם סרחון שלישי. א' בעגל והב' במתאוננים והג' כאן במרגלים. והנה בחטא הראשון נאמר (שמות ל"ב, י"א) ויחל משה וגו' והוא על דרך (במדבר ל', ג') לא יחל דברו ופירש רש"י לא יעשה דברו חולין. פירוש שיעשה העבירה חולין והיה כלא היה כי כן הוא המדה להעביר הראשון. ובחטא השני נאמר (במדבר י"א, ב') ויתפלל משה וגו' כלומר הנה זה חטא הוא אבל תועיל כח התפלה שלא יענשו על זה. וכאן שלא היה לו עוד במה להצילם, וחטא השלישי כבר נקרא פשע. על כן פתח בכבוד המקום ברוך הוא ונאמר ויאמר משה אל ה' פירוש שאמר דברים שנוגע אליו יתברך. ואיזה דבר בעולם שיעמוד נגד חילול שמו יתברך ח"ו. ולזה פתח דבריו האיר, ואמר ושמעו מצרים וגו'. כי הנה רשעת המצרים נודע שאין כמוהם בעולם וכמה וכמה עמדו נגדו יתברך גם אחרי ראותם מנפלאותיו, ומהמכות אשר עשה בהם להפליא, וחפצו תמיד להכחיש את כח שמו יתברך ח"ו ולתלות הכל בטבע ומקרי הזמן. והנה בתחלת רשעתם נאמר (שמות א', י') הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' עד ועלה מן הארץ. ואמרו חז"ל (סוטה י"א.) הבה נתחכמה לו, להם מבעיא, אלא למושיען של ישראל וכו'. ועלה מן הארץ, ועלינו מבעיא וכו' עד כאדם שמקלל ותולה קללתו בחבירו וכו'. כי לרוב גודל רשעתם לא הביטו כל כך על מפלתן ואיבודן כאשר יצא עינימו על קידוש שמו יתברך, ורעדה אחזתם פן יתקדש שמו יתברך בעולם, וכמו שאמרו חז"ל (ילקוט ישעיה רמז ת"ט) באחז שאמר אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי. כי מומרים להכעיס היו. ועל כן אם ישראל יתגברו ויגרשו אותם מארצם אין לך קידוש השם גדול מזה וייראו מזה. ואמנם כאשר הפליא שמו יתברך את נסיו ונוראותיו בארץ מצרים והכם עשר מכות נפלאות ואחר כך הוביש את מי ים סוף מפני בני ישראל וניער פרעה וחילו בתוכו. אז ודאי נתגדל ונתקדש שמו יתברך בפני כל האומות וכולם הודו ואמרו כי אין כה' אלהים כנאמר (שמות ט"ו, י"ד) שמעו עמים ירגזון וגו' וכאשר אמרה רחב (יהושע ב', י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח וגו'. ואולם המצריים לרוב גודל רשעתם היו יכולין לכשכש בזנבם גם אחר כל אלה לומר. כי על כל פנים ידם תקיפה במקצת שלא נתקיים בהם כמאמר איוב (איוב ג', כ"ה) פחד פחדתי ויאתיני וגו'. כי הם יראו שלא יתגרשו הם מן הארץ וזה לא נעשה בהם כי אם ישראל יצאו משם. ואמנם הגוים אשר סביבותם אמרו להם כי זה לא ח"ו מפני שידכם תקיפה כי אם עבור שחפץ שמו יתברך להביא את בניו לארץ טובה מארצכם. כמו שאמר הוא יתברך בעצמו (שמות ג', ח') וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה גו'. ולזה טען משה ואמר ושמעו מצרים כי העלית בכוחך את העם הזה מקרבו שמיעה זו לשון הבנה הוא כמו (בראשית מ"ב, כ"ג) כי שומע יוסף, וכדומה. כלומר המצריים יבינו לאמת זה בלבבם כי רק העלית בכוחך את העם הזה מקרבו. כלומר כי ח"ו רק על זה הגיע גדולת כוחך להוציא העם מביניהם אבל לא לגרש אותם משם לתת את ארצם לנחלה לישראל. ולזה אמר,