Quotation_auto על שמות 16:5

ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי. אתה והם. אתה שכחת ענין השבת שאמרתי לך והיה ביום הששי והכינו. והם שיצאו ללקוט. ואולי אם אתה הזהרת להם. מן היום הראשון היו מותרים ועומדים. ראו כי ה' נתן לכם את השבת. לא אמר כי ה' נותן. אלא נתן לכם ממרה. או מהיום שדברתי והיה משנה. וזהו על כן הוא נותן לכם לחם יומים. או ראו כי ה' נותן לכם השבת. ותשמרוהו מכאן והלאה. אחר שאתם רואים בעיניכם ברכת ה' ביום הששי לכבוד השבת. וזהו וישבתו העם ביום השביעי לעד לעולם:

ואל שדי יתן לכם רחמים אשרי הגבר אשר תיסרנו יה אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא יה. כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה. כך אבינו יעקב אומר מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די. ואל שדי יתן לכם רחמים על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוי חשבון. משראה עקב אבינו שנתמצה בחשבון התחיל שופך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים. ר' יהושע פתח קריא בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים ויתן אותם לרחמים. לפני האיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים. אחר שבט יהודה ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון שכלתי בחרבן שני לא אשכל עוד. ד"א ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם זה יוסף. אחר זה בנימין. שמעון כמשמעו. ואני כאשר שכלתי מיוסף שכלתי משמעון ולא אשכל עוד. ויקחו האנשים את המנחה וגו' אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. הדא אמרין ששמר יוסף את השבת עד שלא תנתן. וידברו אליו פתח הבית מלמד שהיה דוחפן לפניהם והן דוחין אותו לחוץ. ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו ירידה היא לנו בארצנו היינו מפרנסים אחרים ועכשיו אנו צריכים לפרנסתך. ויאמר לשלום לכם אל תיראו בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם מכל מקום כספכם בא אלי. ויוצא להם את שמעון הוה עביד כהדין צרצורא :

ויקח משה את עצמות יוסף משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול הימנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. תנו רבנן בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצוות. ומנין היה יודע משה היכן יוסף קבור. אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור. אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בנהר נילוס כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שגואל את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה. מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר וגו' אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל. והרי דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף מפניו. מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה. רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד שם ואמר יוסף יוסף וכו' מיד נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו. קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל (כתוב ברמז קמ"ה). אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף בחייו עצמות מפני שלא מיחה בכבוד אביו דאמרו לו עבדך עבדך ולא קאמר להו מידי. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו אלא על הצדיקים כולן שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. שלשה מחנות הם תני טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. עמד לו על נילוס הנהר ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבים לך אם מודיע אתה את עצמך הרי יפה וכו'. ויש אומרים נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבים דחרשין שרון נבחין במשה. אמר משה איתון [חמון] כלבין קושטא לא נבחין וכלביא דשקרא ודחרשין נבחין. אמר רבי כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מרים המתינה למשה שעה אחת (כתוב ברמז קס"ד). ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך עם ארון חי העולם והיו אומות העולם אומרים להם מה טיבן של שני ארונות הללו והן אומרים זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. והיו אומרים להן אומות העולם מה טיבו של מת מהלך עם ארון חי עולמים. והן אומרים המונח בארון זה קיים מה שכתוב בזה. בזה כתיב אנכי ה' אלקיך וביוסף כתיב התחת אלקים אנכי. בזה כתיב לא יהיה לך אלקים אחרים וביוסף כתיב את האלקים אני ירא. בזה כתיב לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה אם תצאו. בזה כתיב זכור את יום השבת וביוסף כתיב וטבוח טבח והכן. ואין הכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו. בזה כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם וגו'. בזה כתיב לא תרצח לא רצח לפוטיפרע. בזה כתיב לא תגנוב לא גנב כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. בזה כתיב לא תנאף לא נאף עם אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תחמוד לא חמד אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תענה והרי דברים קל וחומר ומה דברים של אמת לא הגיד קל וחומר של שקר. בזה כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וכתיב וינחם אותם וידבר על לבם. בזה לא תקום ולא תטור וכתיב ואתם חשבתם עלי רעה. בזה וחי אחיך עמך וכתיב ויכלכל יוסף את אחיו. כי השבע השביע השביען שישביעו לבניהן. רבי נתן אומר מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו. אמר אם משביע אני את בני אין מצריים מניחין אותן. ואם אומרים להם אבינו העלה את אביו אומרים להם אביכם מלך היה לפיכך השביע את אחיו ולא השביע את בניו.