Quotation_auto על שמות 17:9

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. לפי שלמעלה חטאו לריב עם משה ולנסות את ה'. וראה עמלק שהיו יוצאים מדחי אל דחי ממרה לתלונת הבשר והלחם. ומתלונת הבשר והלחם לתלונת המים. עד שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין. לזה סמך מיד ביאת עמלק. להורות שראה בחכמתו רפיון ישראל וחלשתם מצד עונם. ולזה בא. ולכן ארז"ל שקפץ ת' פרסה לבא על ישראל בזה העת. וכן אמרו מאי ברפידים רפה ידים. כלומר שהיו ישראל רפים באמונתם. וסבת שנאת עמלק אמרו במדרש שהיא בסבת צואת תמנע אחות לוטן. שחזרה להדבק בזרעו של אברהם ולא קבלוה. וכשראתה שלא קבלוה היתה פלגש לאליפז בן עשו. כדי להדבק בזרעו של אברהם אבינו. ותלד לו את עמלק וספרה לו את כל המאורע. וצוותה לו צוואה בחרם שיטור איבה זו לישראל לעד לעולם. ולכן ויבא עמלק וילחם עם ישראל. וע"ד הפשט ראה שלא היה זה אלא בסבת יעקב שלקח ברכותיו של עשו זקנו. ולפי שברכת יצחק היתה לרשת את ארץ כנען. וראה שיצאו ממצרים לעבור דרך ארצם. עד שלסבת זה שמעו עמים ירגזון. בעבור זה בא עמלק להפסיק בדרך. כדי שלא ילכו לארץ ישראל ויבנו מקדש. כאומרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ולזה תמצא כי בפרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. אחר שכתב והיה בהניח ה' אלהיך תמחה את זכר עמלק. כתב מיד והיה כי תבא אל הארץ ולקחת מראשית כל פרי האדמה. אחר שבאת אל הארץ על כרחו של עמלק שנקרא ראשית גוים עמלק. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. להודות לה' ותעיד ותאמר הגדתי היום כי באתי אל הארץ על כרחו של עמלק. ויהיה וענית כמו לא תענה ברעך. וז"ש בכאן ויאמר כי יד על כס יה הזאת המלחמה היא. לפי שאמר וחשב לשים ידו בכסא הש"י שהיא ירושלים שהיא כסא ה'. ולפי שישראל באותה שעה לא היו מוכנים מצד החטא. אמר אל יהושע בחר לנו אנשים צדיקים וגבורים ראויים ללחום מלחמת ה'. וצא אתה להלחם בעמלק. בענין שלא יצא הוא למחנה ישראל. ואני אסייעך בתפלתי. ולפי שזאת המלחמה לא היתה ראויה להעשות בחיל ובכח כי אם ברוח ה'. ולפי שישראל חטאו עם ערב רב בשאלת המים. לא רצה משה לצאת למלחמה אלא נתנה ליהושע. והוא עלה אל ראש הגבעה להתפלל וידיו פרושות השמים. וזהו מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ומטה האלהים. שהוא שבט לגוי חסר לב. בידי להכניעו בו. ואעפ"י שהיה הדבר קשה בעיני יהושע להלחם בעמלק לפי שלא היה מלומד מלחמה. ועוד שלא היה רוצה ליטול עטרה בפני רבו. לפי שהוא היה בוטח בה' שינצח המלחמה בזכותו של משה. ואולי יחשבו העם שהוא בגבורתו נצח המלחמה ותקרא המלחמה על שמו. עם כל זה קיים מאמר רבו. וזהו ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. והטעם לפי שמשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה להתפלל והוא בטח בזכותם. אבל באופן אחר לא יצא להלחם. ולהורות שישראל לא היו ראוים. אמר שכל עוד שידיו של משה פרושות בכח תפלתו. גבר ישראל. וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. ואם כן אחר שמשה היה רואה תגבורת ישראל תלויה בהרמת ידיו. למה היה מניח ומשפיל ידיו. לזה אמר וידי משה כבדים ולא היה יכול להרים ידיו תמיד. אבל בסיוע אהרן וחור היו ידיו אמונה עד בא השמש. ובזה ויחלוש יהושע את עמלק. ולא בכח גבורתו ולא בכח אנשי המלחמה. ועכ"ז יש לשאול מה טעם היו ידיו של משה כבדות עתה. והלא אחר מ' שנה עשה מלחמה עם סיחון ועוג ויכם וירדפם ולא היו ידיו כבדות. ועכשיו כבדו עד שבסבת הכבדות היה גובר עמלק. ואולי נאמר כי הטעם בזה לפי שהיה מעורב בכאן זכותו של יצחק. כי זה היה בן עשו שכיבד לאביו מכל בנים שבעולם. והיה צד בידיו צידה להאכיל לאביו. ויעקב הטעה לאביו כי היו ידיו שעירות. ולכן היו ידי משה כבדות. לפי שהיה בכאן זכות אבות מעורב. וזהו שאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן מזוקן של יצחק. כן בכאן וידי משה כבדות מזוקן של יצחק. אבל בסיחון ועוג לא היה להם זכות אבות. ולכן בכאן מצד זה לפעמים גבר ישראל ולפעמים גבר עמלק. ועוד נ"ל כי הטעם ששלח משה ליהושע למלחמה ולא נלחם הוא. וכך הטעם שהיו ידיו כבדות וקרא לאהרן וחור עמו. לפי שהוא סבב זאת המלחמה בקבלת ערב רב שקבלם מדעתו בלא דעת השכינה. כאומרו לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת מדעתך. ובכאן תלונת המים היתה מערב רב כמו שכתבתי. ולכן כתב שם העם העם. ובסבת חטא זה בא עמלק נגד ישראל על נסותם את ה'. ולכן לא רצה משה להלחם בעמלק. אחר שהוא סבב החטא והמלחמה ולכן שלח ליהושע. ולפי שמשה עשה זאת המלחמה היו ידיו כבדות בסבת החטא. ולפי שהחטא היה בכאן כאשר יניח ידיו גבר עמלק. כי הזכות לא היה מספיק לנצח החטא מכל וכל. ולכן הוצרכו אהרן וחור בזכותם לתמוך ידיו ולחזקם כי מצד עצמו לא היה יכול. ולזה תמצא שהוצרכו לו' במדרש כי זכות אברהם יצחק ויעקב נצטרפו בכאן. זכות אברהם דכתיב ביה והאמין בה' כנגד ויהי ידיו אמונה. זכות יצחק דכתיב ביה ויצחק בא מבא כנגד עד בא. זכות יעקב דכתיב ביה כי בא השמש כנגד השמש. וזהו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. נתכוונו למה שאמרתי כי אלולי זכות אבות. זכות משה לא היה מספיק בסבת חטא ערב רב. ואז ויחלוש יהושע כי בלא זכות אבות לא היה נוצח. ולזה ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. כלומר אחר שאתה חטאת בזה. תזכור זה ותזהיר ליהושע שלא יעשה כזה לקבל גרים שלא מדעתי. ולכן כשראה יהושע הגבעונים שהטעוהו. ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה:

ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים מכאן שהיה משה עושה אותו כמותו. ילמדו כל העולם ממשה דרך ארץ שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים מכאן שעשאו כמותו. ומנין שיהא כבוד חברו של אדם חביב עליו כמורא רבו שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדוני והלא אחיו היה וגדול ממנו ומה תלמוד לומר בי אדוני עשאו כרבו. ומנין שיהא כבוד רבו של אדם חביב עליו כמורא שמים שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם, אמר לו רבינו משה כשם שהמקום כלאם כך אתה כלאם. וכן אתה מוצא בגיחזי בשעה שאמר לו אלישע חגור מתניך וקח משענתי בידך וגו' [שרי] למסתמך על מקלו והולך אמרו לו להיכן אתה הולך גיחזי אמר להם להחיות את המת. אמרו לו וכי אתה יכול להחיות את המת והלא הקב"ה ממית ומחיה שנאמר ה' ממית ומחיה אמר להם אף רבי ממית ומחיה. בחר לנו רבי יהושע אומר אנשים גבורים. רבי אלעזר המודעי אומר בחר לנו יראי חטא. וצא הלחם בעמלק אמר רבי יהושע אמר לו משה יהושע צא מתחת הענן והלחם בעמלק. רבי אלעזר המודעי אומר אמר לו יהושע ראשך למה אתה משמרו לא לכתר צא מתחת הענן והלחם בעמלק. מחר אנכי נצב על ראש הגבעה מחר נהא מעותדים ועומדים על ראש הגבעה כמשמעו דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר מחר נגזור תענית ונהא מעותדים על מעשה אבות. ראש אלו מעשה אבות. הגבעה אלו מעשה אמהות. ומטה האלהים בידי אמר משה לפני המקום רבונו של עולם במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים במטה הזה קרעת את הים במטה הזה עשית נסים וגבורות במטה הזה תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת:

ויאמר משה אל יהושע ולמה אמר ליהושע מפני שבא משבטו של יוסף. כתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו זה יהושע שהרג עמלק. ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן. ולמה קוראם כך שהן קטנים של שבטים. וכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. וכתיב וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. זה כתיב בו קטן הנה קטן נתתיך בגוים. וזה כתיב בו נער והוא נער את בני בלהה. זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן. וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן. זה חס על כבוד קונו וזה בזה על כבוד קונו. זה כתיב בו ולא ירא אלהים וזה כתיב בו את האלהים אני ירא. יבוא זה ויפול ביד זה. הנה אנכי נצב מכאן שהצדיקים משכימין לצרכי צבור. אנכי נצב בתפלה כמה דאת אמר ויתיצב עמו שם. על ראש אני מזכיר זכות אבות שנאמר כי מראש צורים אראנו. הגבעה אני מזכיר זכות אמהות שנאמר ומגבעות אשורנו. ומטה האלהים בידי שיש בו שבעים שמות אמר יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה אהרן וחור ושבעים זקנים ולא צוה משה אלא לי לא על חנם צוני אלא שראה שנופל בידי מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה מכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה שליח צבור ושנים מסייעין: