Quotation_auto על שמות 19:1

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים הרמז בזה ששם בלב ישראל לבנות להם בתים חזקים להשגב בהם. וסיפר בכאן שתי טובות שעשה להם. א' כנגד הפועל והוא וירב העם. והב' כנגד היראה ויעש להם בתים. ואולי על שהיראה היא בלב דקדקו רז"ל ואמרו בתי כהונה ומלכות שהוא טוב העתיד הצפון. ולזה סמך מיד וילך איש וגומר ותהר האשה ותלד בן הרמוז למעלה. וזהו ותרא אותו כי טוב הוא. לפי שהאיר העולם בתורה. וזהו שנתמלא כל הבית אורה. נאמר כאן כי טוב ונאמר להלן את האור כי טוב הוא אור התורה דכתיב ותורה אור. וכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. וזהו ותצפנהו. ולפי שהוא רמיזה על התורה שנקראת טוב. אמר ותצפנהו שלשה ירחים. כנגד בחדש השלישי לצאת בני ישראל. ותקח לו תיבת גומא כנגד ארון הברית שהיה מצופה מבית ומחוץ. לפי שיש בתורה נגלה ונסתר פנימי וחיצון. וזהו ותחמרה בחמר ובזפת כנגד הנגלה והנסתר. ותשם בסוף על שפת היאור. רמז למכת היאור ע"י משה. ורמז לתורה שנקראת מים. ותתצב אחותו כדכתיב אמור לחכמה אחותי את. מרחוק כדכתיב מרחוק ה' נראה לי. ולפי שהשם שומר רגלי חסידיו. סבב שתלך בת פרעה ליאור בענין שתראה הילד ותחמול עליו. וזהו שאמרו שראתה עמו שכינה. והטעם לפי שלא אמר ותרא. ואמר ותראהו הוסיף חצי השם שהוא ו"ה שהוא רמז לשכינה. ותאמר מילדי העברים זה. ולא אמר ילד העברים זה אלא ילדי העברים. הם משה ויוסף שהושלכו ליאור לרחם על ישראל כמו שרמזתי בסוף ויחי יעקב. וכל זה סבה אלהית שיגדל משה בהיכלי המלכים. ויתחזק לבו בגבורים להביא אותם מכות על פרעה. וזהו ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן. משרת בהיכל המלך. ותקרא שמו משה. זה נראה לי אות על מה שכתבתי בזאת הפרשה שהיא כולה סתרים גדולים. ולזה דרשו שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. והאריכו בצדקתה ובמעשיה. שאם לא כן איך נשאר זה השם למשה שקראה לו בת פרעה. וכי לא מלו אותו אביו ואמו ולא קראו לו שם. ולא ראינו שנשאר לו שם אחר אלא זה. אלא שיש לך להודות כי זה היה שמו מתחלה. והתורה קדמה לעולם והיה כתוב בה ויאמר ה' אל משה כמה פעמים. וראתה עינה מה שלא ראו אביו ואמו ואחותו בנבואתם. והסכימה דעתה לדעת המקום ולדעת התורה. כי זה השם של משה הוא פלא והוא מעמקי התורה. כי משה עולה כמו השם בהפוך אותיות. ולכן לא ידע איש את קבורתו. וכן משה בראשי תיבות הוא כמו מטטרון שר הגדול. והוא שדי בחשבון מטטרון. והוא רמוז מתחלת העולם. כאמרו ממכון שבתו השגיח ראשי תיבות מש"ה. וכל זה לאות כי זאת הפרשה יש בה רמזים גדולים לעתיד. ולכן אמרו במדרש והנה נער בוכה זה ישראל דכתיב כי נער ישראל ואוהבהו. בוכה דכתיב בבכי יבואו וגו'. והוכרחו לזה לפי שהיל"ל והנה ילד בוכה. אבל אמר והנה נער בוכה. נראה שנער אחר היה בוכה ולא הילד. לזה אמר שרומז לישראל שהם בצרה. והוא בא להוציאם מצרתם:

דבר אחר בחדש בא חדש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה אמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ אלא כיון שהגיע אמר הקב"ה בא חדש שהיית מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי כמו שאמר בירח זיו בירח בול בירח האיתנים אלא בחדש. אמר להם הקב"ה חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה] אמר המלך אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך הביא נפחים ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחשת. הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין אמר הקב"ה תורה כלה תמימה שלמה היא שנאמר תורת ה' תמימה. אמר הקב"ה אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה. מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם את התורה. ומנין מי שהיה סומא היה רואה שנאמר וכל העם רואים ומי שהיה חרש נעשה שומע שנאמר נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם שנאמר ויתיצבו. בחדש השלישי למה בחדש תאומים שלא יהא פתחון פה לאומות העולם אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה אמר להם הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה במזל תאומים שאם יבוא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבוא ללמוד תורה. ר' יודן ברבי סימון פתח רבות בנות עשו חיל, אדם הראשון נצטוה על שש מצות. נח נצטוה על אבר מן החי. אברהם על המילה. יצחק נתחנך לשמונה. יעקב על גיד הנשה. יהודה על היבמה. ואת עלית על כלנה אבל את בסיני תרי"ג מצות רמ"ח מצות עשה כנגד אברים שבאדם כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת. ושס"ה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה. כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי שקר היה החן של נח ונח מצא חן וגו'. והבל היופי הבל היה יפיו של אדם הראשון תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ומכולם אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה אמר ר' יוסי בן זימרא מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים. אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני אימתי בחדש השלישי. ר' יודן פתח יצילני מאויבי עז זה פרעה שנאמר אמר אויב. ומשנאי כי אמצו אלו המצריים יקדמוני ביום אידי מאן דאמר פרעה מאן דאמר עמלק ומכולן ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב שנתן לי את התורה רחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי אמר רבי יוחנן פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא אימתי בחדש השלישי. ר' יצחק פתח סמכוני באשישות בשתי אשות אשו של מוריה ואשה של סנה.

דבר אחר כי חולת אהבה אני אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסכולי אמר המלך עדיין לא באה זיו של בני והוא הולך לו לאסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכולי. כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה והיו בהן בעלי מומין משעבוד וטיט ולבנים. אמר הקב"ה עדיין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלו ואחר כך מקבלין את התורה אימתי בחדש השלישי. ר' אבין פתח הלא כתבתי לך שלשים ומשלשין אמר ר' אלעזר שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה אלא כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקראתה. שלישים שלשום כתיב וכן הוא אומר ביום הזה באו מדבר סיני, וכן הוא אומר ה' אלקיך מצוך לעשות. ר' שמואל בר יצחק שלישים גבורים כמה דאת אמר ושלשים על כלו. אמר ר' שמואל בר נחמני דברי תורה נמשלו כזיין מה זיין זה מתקיים לבעליו כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שעמל בהן כל צרכן, מה טעם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ר' יודן אמר פיפיות תורה בכתב ותורה בעל פה. ורב נחמן אמר פה פיות חרב שהיא אוכלת משני צדדיה נותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא . רבי אומר כי היו שרי קודש ושרי האלקים גוזרין על העליונים והן עושין ועל התחתונים והן עושין. אמר רבי חייא גבורים הן דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן על צרכן. אמר רבי אבא דברי תורה נמשלו לקונדיטון מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פלפלין אף דברי תורה יש בו יין שנאמר כי טובים דודיך מיין. יש בו דבש ומתוקים מדבש. יש בו פלפלין אמרת ה' צרופה. אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. אנכי הגדתי במצרים ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. והושעתי בים. והשמעתי בסיני משמים השמעת דין. ואין בכם זר זה יתרו. ואתם עדי נאם ה' ואני אל. תני רבי שמעון בן יוחאי אם אתם עדי אני אל אין אתם עדי כביכול איני אל. לכל זמן זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר ויניחהו בגן עדן. וזמן היה לו שיצא שנאמר ויגרש את האדם. זמן היה לו לנח ולבניו ליכנס אל התיבה שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה. וזמן היה לו שיצא שנאמר צא מן התיבה. זמן היה לאברהם שתנתן מילה על ידו שנאמר ואתה את בריתי תשמור. וזמן היה שתמול לבניו שתי פעמים אחת במצרים ואחת במדבר. ועת לכל חפץ תחת השמים אמר ר' ברכיה חפץ שהוא למעלה מן השמים ניתן למטה ואי זו זו תורה אימתי בחדש השלישי באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט התורה אומרת באיזה שביל אני מצויה בדרכן של עושי צדקה. בתוך נתיבות משפט אמר רב הונא משל לסקיפסטי של מטרונא כשהיא עוברת בשוק משמטים סייף וזיין מלפניה וסייף וזיין מאחריה. כך היא התורה דינים מלפניה שם שם לו חק ומשפט ואתה תחזה מכל העם ודינים מאחריה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: