Quotation_auto על שמות 19:3

אחר כך אמר שסיפר משה אלו הדברים אל העם וענו כל אשר דבר ה' נעשה. ויאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן. לא בעבורך אלא בעבור ישמע העם בדברי עמך. כי אחר שאינם יכולין להשיב בחוש הראות. אחר שנחלש ראותם. נוסיף להם בחוש השמע תגבורת. בעבור ישמע העם. ויגד משה את דברי העם אל ה'. וכבר ידעת הספק המסופק בכאן. כי כבר כתב למעלה וישב משה את דברי העם אל ה'. ואח"כ לא נתחדש דבר מהעם. שיאמר עליו ויגד משה את דברי העם. והנה כל המפרשים נבוכו בזה. ופירשו בו פירושים שונים. אינני חמור נושא ספריהם. וכבר הארכתי בהם בחבור הראשון. ואף גם זאת כי לא נתחוורו דבריהם. הטוב שבדברים דברי הגדול הצרפתי שאמר תשובה על דבר כזה. כבר שמעתי מהם שרצונם לראות את מלכם. ואם כן שמזקיקין אותי לירד. לך אל העם וקדשתם ע"כ. ועתה שמע אמרי בזה וראה ועשה בני כחפצך כי אתה תבחר ולא אני. והנה לבאר זה הספק ולסלקו. נראה שיש לספק ספק אחר בפרשה והוא זה. כי מה טעם לא אמר בכאן נעשה ונשמע. כי בכאן אמר כל אשר דבר ה' נעשה. ובסוף פרשת ואלה המשפטים כתב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וידוע כי הם אמרו נעשה ונשמע. ולכן אמרו שהורידו להם שני כתרים. אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ואמרו בני מי גילה לכם סוד זה שהמלאכים משתמשים בו. דכתיב בהם עושה דברו והדר לשמוע בקול דברו. וזה מעלה גדולה בישראל שהקדימו נעשה לנשמע. להורות כי עיקר התורה תלויה במעשה. ואע"פ שהעיקר הוא הידיעה כמאמר השכל וידוע אותי. הכל הולך אחר המעשה. כאמרם כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו וכו'. וכן אמרו נמנו וגמרו תלמוד גדול. לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה. ובלא מעשה אין התלמוד גדול. והמעשה ג"כ צריך תלמוד. כאומרו דע אלהי אביך ועבדהו. אבל המעשה יועיל בלא תלמוד. מה שלא יועיל התלמוד בלא מעשה. ולכן אמרו הם נעשה. לפי שהמעשה עיקר. ולכן לא תחוש לדברי האומר בלא דעת נפש לא טוב. המבעירים אש זרה. באומרם שעיקר המצות היא ידיעת טעמם. השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב. ובזה אין גם אחד. כי אחר שהם כופרים במעשה. גם כן כופרים בידיעתו ובאחדותו. ובזה אין עושה טוב אין גם אחד. וכנגד זה אמר המשורר כרו לי זדים שיחות עמוקות. אשר לא כתורתך. ומה הם אומרים כל מצותיך אמונה. כלומר תלויות באמונה ובידיעה. וזה שקר. כמעט כלוני בארץ בטענות כוזבות. ואני לא עזבתי פיקודך מלעשותם. וההיא עובדא דר' ברוקא ראיה גמורה בלא בדיקה. ולכן אמרו נעשה בראשונה. לפי שידוע שהש"י היו לו למעלה מלאכה עליונים דבקים בשכלם. ולא נתן להם התורה. לפי שלא היו יכולין לקיימה ולעשות מצותיה. ולמה ירד השם ית' על הר סיני בין התחתונים ועזב העליונים. אלא בשביל שיעשו מצותיו. כי הידיעה וההשכל למעלה היו. ולכן ישראל אמרו הש"י היה מעונתו בין המלאכים שהיו ידיעה והשכל. ולא רצה לשבת ביניהם. אלא שאמר שהמעשה הוא הדעת. והוא העיקר. כאומרו ועשו לי מקדש. אם כן ראוי לנו לקבל עלינו המעשה בראשונה. ואח"כ השמיעה. וזהו נעשה ונשמע. וא"כ אחר שזה כן שהם בודאי יאמרו נעשה ונשמע. למה לא כתב בכאן אלא נעשה. לכן אני אומר כי זה הספק מתיר הספק הראשון של ויגד משה בזה האופן. כי תמצא שהש"י אמר למשה שני דברים. האחד כה תאמר לבית יעקב. והב' ותגד לבני ישראל. ובזה כלל ב' חלקי העם. כי ידוע כי לאו כולי עלמא דינא גמירי. אבל ענין הידיעה ניתן לזקנים וליחידים. והמעשה ניתן לכלל העם. כי הם אעפ"י שלא זכו לידיעת השי"ת. זכו לעשות מצותיו. ולכן לכלל העם אין צריך לומר להם דברי סתר וחכמה. אלא דברים המישבים הלבבות בדברי אגדות וסיפורים. וזה שאמרו בב"מ והגד לעמי פשעם אלו הם החכמים. שאפילו השגגות נעשות להם כזדונות. וזהו והגד לעמי פשעם. לפי שהם עמי. וכן אמרו ששגגת תלמוד עולה זדון. אבל לבית יעקב שהם כלל העם. חטאתם. שאפילו המזיד נעשה להם כשוגג. וכן אמר בכאן כה תאמר לבית יעקב. שהם כלל העם. דברים המושכים את הלב. אבל לבני ישראל. שהם החכמים והזקנים. תאמר להם דברי סתר וחכמה. וזהו ותגד שהוא לשון המשכה. מתרגום משכו נגידו. וכן כתבו בזוהר כי מלת ותגד או ויגד או ואגידה. כולם דברי חכמה והמשכת שפע. ולכן לכלל העם אמר להם הדברים הראוים להם. והם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. שהוא דבר שראו בעיניהם. ולכן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים. כי אלו הדברים מושכים לבות האדם מטובות העולם הזה. וזה כנגד כה תאמר לבית יעקב. ועכשיו בא לפרש כנגד החלק הב' של ותגד לבני ישראל. וכנגדם אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ולכן אמר ואתם. כלומר אין אתם כראשונים. והוא כמו יהודה אתה יודוך אחיך. כלומר אין אתה כמותם. ולכן לכת החכמים והזקנים. לא אמר להם טובות זמניות. אלא טובות רוחניות. ודברים נעלמים מסתרי החכמה. וזהו ממלכת כהנים מאן מלכי רבנן. כהנים משרתי אלהינו דבקים אל ה'. גוי קדוש פרושים מהראשונים. מלאכים קדושים. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. הם הזקנים והחכמים:

דבר אחר למי תאמר כה בסיני כה תאמר לבית יעקב. שני אנשים עברים נצים שראו ניצוצות יוצאות מעקבותיהם ונותנין עלילות לפני משה כדי שיגלה על ידן. מי שמך לאיש אמר הקב"ה בשימה גנו אותך בשימה אני עושה אותך שופט שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הלהרגני אתה אומר נתנבאו על עצמן שבאמירה הוא מבליען שנאמר ואם בריאה יברא ה'. אכן נודע הדבר מלמד שהיה משה מהרהר מה ראה הקב"ה לשעבד ישראל יותר מכל האומות. עד שבאו דתן ואבירם שעשו בו דלטוריא. הלכו ואמרו לפרעה מבזה הוא על פורפירא שלך ועל עטרה שלך אמר להם יערב לו. הוא מסייע לשונאים מיד ביקש להרגו. רב נחמן אמר על הכל ערב לו עד שאמרו ליה אינו בן בתך. ורבנן אמרי על הכל לא הקפיד עד שאמרו לו שופך דמים הוא והרג את המצרי. וירא איש מצרי מכה איש עברי המצריים היו נוגשים וישראל היו שוטרים ומצרי ממונה על עשרה שוטרים והשוטר ממונה על עשרה מישראל נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרה בני אדם. חד זמן קרן נוגש גבי שוטר אמר ליה זיל כבוש עישוריתך אזל למיכנש עישוריתא שחקה לו אשה אמרה דהדיין גברא דידי יצא והבעל הטמין עצמו אחרי הסולם כיון שסבר שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה הפך לאחוריו וחמתיה כיון דידע דארגיש ביה נפק מן ביתא והוה מחי ליה כל ההוא יומא ואמר ליה לעי טבות לעי טבות צפה משה רבינו ברוח הקודש מאי הוה ליה גביה אמר לא מיסתייה דקלקל עם איתתיה עוד בעי מיקטליניה. מיד ויפן כה וכה ראה מה שעשה לו בבית ומה שהיה לעשות לו בשדה. וירא כי אין איש ר' יהודה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה להרגו ועמד הוא וקנא והרגו. ר' נחמיה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגנו והזכיר עליו והרגו. ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת עתיד לצאת ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ועמד עליו והרגו. במה הרגו ר' יצחק אמר באגרוף הרגו כמה דאת אמר ולהכות באגרוף רשע. ר' לוי אמר במסטירין של ישראל הדא הוא דכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים:

ומשה עלה אל האלקים זה יום ראשון ושני. ויקרא אליו מגיד שקריאה קדמה לדבור. כה בלשון הקדש. כה בסדר הזה. כה בענין הזה. כה שלא תפחות ולא תוסיף. כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים.