Chasidut על שמות 19:3

עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בפרשת יתרו (בפסוק (שמות יט ג) ומשה עלה) לפרש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת וכו', עיין שם. והנה בחינת תורת אמת נקראת תורת ה' (תהלים א ב), כי איננו בבחינת עולם הזה. כי אמת אמר אל יברא וכו' (ב"ר ח' ה'), ותורת חסד (משלי לא כו), נקראת תורת האדם שכולו מלא חסדים. והנה שורש הדינין דדיינא דלמטה, צריך להיות דוגמת מדת הדין דלעילא, ר"ל שלא יחשוש שהדין קשה מאד נגד אחד, כמו שמדת הדין דלעילא אינו חושש, ואז אם יש דין למטה אין דין למעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה זה נקרא אמת שלא יהיו הטיה כלל אף על חוט השער מן המרכז, לכך אמר משה (שמו"ר ל' כ"ג) הרי הקב"ה נותן לכם תורתו דייקא דהיינו תורת אמת, ואם אין אתם עושין את הדינין, אם כן אין אתם מחזיקין במדת אמת, לכך יטול תורתו דייקא שלא תוכל להשיג בחינה זו, למה שלא נתן וכו'. ואם אתם עושין וכו' הרי הוא מחזיק בתי דינין שלכם, דהיינו שיהיו הם בבחינת בית דין של מעלה כמו שהיה מקדם שהיו דנין בדיני עולם הבא, כמו אתא דוד ואשתטח קמייהו והבן (סנהדרין דף ק"ד:) ומכל שכן בביטול הגזירות מעניני עולם הזה שהיה מסור בידם. והיינו (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו' ויועציך שהן מייעצן וכו', וכתיב בתריה (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, כי אם יחזקו במדת אמת, יבא משיח אשר שלום ואמת יהיה בימיו במהרה בימינו אמן.

ויקרא אל משה (ויקרא א, א). ויקרא אל"ף זעירא. יבואר על דרך שבארנו (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה', כי כשאדם עושה מצוה זה המצוה עושה רושם למעלה וזה מעורר אותו לעשות תמיד רצון הבורא בזה המצוה. והנה משה רבינו עליו השלום רצון שלו היה לעשות ולעלות תמיד אל ה' כמבואר בזוהר הקדוש ומשה עלה אל האלהים (שם יט, ג) . ונמצא זה שהיה רצונו תמיד לעלות אל ה' זה היה מעורר אותו תמיד לעלות אל ה'. וזהו ואל משה אמר עלה אל ה', זה שהיה רצונו לעלות אל ה' זה אמר לו עלה אל ה'. וזהו הרמז באלף זעירא, כי משה רבינו עליו השלום מדתו היה שהיה עניו מכל אדם ולכך האל"ף זעירא לרמוז על מדתו. הכלל, כי קרבן בדמות השפע שהקדוש ברוך הוא משפיע מחמת חסדו הגדול בלא מעשה התחתונים לזה הקרבן הוא חי, כי חי הוא מהקדוש ברוך הוא והנסכים הם מצומצמים והוא על ידי מעשה התחתונים שאדם צריך לעשות בו איזה פעולה לנטוע או לזרוע. והנסכים מורים על השפע הנשפע מהבורא ברוך הוא מחמת מעשה התחתונים שישראל ראוים מחמת מעשיהם הטובים שהבורא ברוך הוא ישפיע עליהם טובות. והנה ישראל במדבר היו בבחינה שהקדוש ברוך הוא השפיע להם מחמת חסדו הגדול ולכך היה השפע הנשפע להם בדוגמא זו, דהיינו המן והבאר שאין בהם כלל מעשה מאדם אבל בארץ ישראל היה השפע הנשפע עליהם מחמת מעשה התחתונים כנ"ל ולזה היה השפע הנשפע עליהם מה שזרעו ונטעו מזה אכלו דוגמת השפע הנשפע עליהם מחמת מעשה התחתונים כנ"ל. וזהו הרמז בפסוק (במדבר טו, ב-ג) כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם עולה לה' וכו', ותלוים הנסכים בארץ לרמוז על הנ"ל שהנסכים מורים על השפע שנשפע אל הארץ כנ"ל. וזו שפירש רש"י שאין אומרים שירה אלא על היין, כי זה השפע הנשפע לאדם מחמת מעשה התחתונים הוא שמחה לאדם:

ואכן לפעמים אשר המלך לרוב האהבה אל עבדו בבוא אליו אל החצר החיצונה לשאול מאתו איזה דבר אז הוא קורא לו לבוא אליו פנימה וכשזה הולך שמה כמה וכמה ישבע נפשו ויתענג בתענוגים מראותו בתפנוקי המלך וגנזיו ואוצרותיו וחדריו קודם בואו אל המלך בעצמו, ובבואו אל המלך בעצמו הנה ודאי נופל על פניו מרוב המורא והפחד מזיו ונוגה היכל הלז ובפרט ראות כסא המלך שאין לה שיעור והמלך בעצמו הנה ודאי אי אפשר להביט בפניו מרוב המורא והאימה, ואך די לו במה שראה עד עתה, וזה הוא מעלה גדולה שראה בהיכלי המלך וחסרון יש שאינו ניכר לכל רוב האהבה אליו כמו זה שיוצא המלך לקראתו, וזה הוא בחינת אתי דכא או אני את דכא, והוא מובן. וזה היה החילוק בין התקרבות האבות להתקרבות משה רבינו ע"ה, כי באברהם נאמר (בראשית י"ח, א') וירא אליו ה' וגו' והוא יושב פתח האהל וגו' ומבואר בזוה"ק (שמות ל״ו:ל״ז.) כי כל הדרגות נתגלו על האי דרגא הנקרא פתח האהל והוא רומז לדברינו שאברהם ישב בשער המלך ולשם נגלה אליו האלהים בדרך אני את דכא, וגם בחינת יעקב מצינו בזוה"ק (תיקוני זוהר דף כ"ט.) שאמר משה מלגאו ויעקב מלבר כי משה נאמר בו (שמות י"ט, ג') ומשה עלה אל האלהים שהוא היה בבחינת אתי דכא שהקב"ה העלה אותו למעלה אצלו דרך כל העולמות וראה כל גנזי אוצרותיו ועל כן אמרו ז"ל (בנדרים ל"ח.) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחת וכו' כי הוא ראה כל אוצרות המלך. ויעקב היה מלבר בבחינת אני את דכא שהקב"ה הרכין שכינתו אצלו, וכל אחד למעליותא זה בבחינתו וזה בבחינתו.