Quotation_auto על שמות 20:14

אנכי ה' אלהיך. הנה באלו עשרת הדברות כלולה כל התורה כולה כמו שסידרוהו הראשונים במספר המצות. ולכן אמרו שיש בעשרת הדברות תרי"ג אותיות כמנין תרי"ג מצות. כי כל אות משמשת במקום מצוה אחת. ולכן אמר הפייט עד אשר לרעך נתנם נחקרים וכולם מגיעים עד אשר לרעך. ולפי שהמפרשים דברו בזה באורך. איני רוצה להאריך בהם. אלא שהש"י רצה להודיע לישראל שמו הגדול שידעו במצרים. כאומרו וידעתם כי אני ה'. לכן אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתים מארץ מצרים בכח שמי הגדול. ולכן לא רצה לומר להם אנכי ה' אשר בראתי שמים וארץ. לפי שבכלל יציאת מצרים הוא חדוש העולם והוא דבר שראו בעיניהם. ורצה להתראות להם פנים בפנים. כמלך שפדה גוי אחד מידי חרב ורוצה להיות מלך עליהם. שראוי שיקבלוהו עליהם. ולפי שידוע דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. על סדר זה הולכים אלו הדברות. מה מצוה המלך לעבדיו בראשונה. שאחר שעשה להם טובות והוציאם מבית השביה. ראוי שימליכוהו עליהם למלך. כן אמר בכאן אנכי ה' אשר הוצאתיך. והוא דבר גדול שהכה בכורי מצרים ובכל אלהי מצרים עשה שפטים. מה מצוה עוד המלך. שלא יקחו מלך אחר עליהם כי תהיה בגידה גדולה במלך. כן צוה בכאן לא יהיה לך אלהים אחרים. אחר שראיתם כי אין עוד מלבדי. מה מצוה עוד המלך. שראוי העם לירוא ממנו ושלא לישבע בשמו. כן צוה בכאן לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. וכפל ב' פעמים ואמר את אשר ישא את שמו לשוא. שלא להוציא שם שמים לבטלה ושלא לישבע. מה מצוה עוד המלך. שיעשו יום אחד בשנה מיוחד לכבוד המלך כמו שקורים יום המלכים. כן צוה בכאן זכור את יום השבת וכו' לא תעשה כל מלאכה. ויש לך ללמוד ממנו כי ששת ימים עשה ה' וגו'. מה מצוה עוד המלך. שיכבדו הזקנים. בענין שרוב ימים ידברו ויאמרו מעלת המלך וטובותיו לבנים הבאים. כן צוה בכאן כבד את אביך ואת אמך. מה מצוה עוד המלך. שישמרו תורותיו ודיני המלכות שמסדר עליהם בין אדם לחבירו. וכנגד זה אמר ה' דברות אחרונות לא תרצח וכו'. כי בזה נכנסים כל הדינים. והחמשה הראשונים הם רוחניים. והאחרונים הם כמו גופניים. ולכן הם דבקים אלו באלו כמו הגוף והנפש והנפש בגוף. ולכן אמרו שהם מכוונים אלו כנגד אלו. אנכי ה' כנגד לא תרצח. כי הרוצח הוא כאלו ממעט הדמות. וכמו שפירשתי בפסוק שופך דם האדם. לא יהיה לך כנגד לא תנאף. כי האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים. כן העוזב אלהים חיים ליקח אלהים זרים. לא תשא כנגד לא תגנוב. כי הגונב סופו לישבע לשקר. זכור את יום השבת כנגד לא תענה ברעך עד שקר. לרמוז שיש לנו להעיד על יום השבת אע"פ שלא ראינוהו בעינינו. והתורה אמרה או ראה או ידע וגומר. אבל מה שלא ראה ולא ידע לא יגיד. אבל בשבת יעיד. שאע"פ שלא דברה תורה אלא כי ששת ימים וגומר. ולכן אמרו כי בליל שבת מלאך טוב אומר וסר עונך וכו'. כבד את אביך כנגד לא תחמוד. ומי שאינו מכבד את אביו ואינו מאכילו ומשקהו הוא מצד החמדה. ובמדרש הנעלם אמרו כי לא תרצח לא תנאף לא תגנוב פסק הטעם ביניהם. ובאחרים לא פסק הטעם. והטעם שאם לא תרצח היה סמוך. לא היו יכולים ב"ד להרוג הרוצח או החייב מיתה. אבל עכשיו נתן רשות להרוג שאמר לא תרצח. וכן לא תנאף אם היה סמוך היה אסור ליקח אפילו אשת אחיו שלא היה בעולמו. לזה אמר [לא] תנאף שנתן לו רשות. וכן לא תגנוב אם היה סמוך היה אסור לגנוב דעת התלמיד. וכן הדיין היה אסור לגנוב דעת הבריות כשיבואו לדין. לכן אמר לא תגנוב. אבל לא תענה סמוך שאסור להעיד שקר בשום ענין. וכן לא תחמוד על זה הדרך. ואם תאמר א"כ אסור לחמוד התורה דכתיב בה הנחמדים מזהב ומפז. והיה לו להפסיק. אמר שאינו כן כי בכל הדברות הראשונות אמר סתם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה. אבל בכאן פרט ואמר לא תחמוד אשת רעך ועבדו וכל אשר לרעך כלל. אבל חמדת התורה אינה נכנסת בכאן. ועוד שאינם בכלל וכל אשר לרעך ע"כ: