Quotation_auto על שמות 26:28
צרור המור על התורה
סוף דבר הברכה הזאת היא כלל כל התורה כולה. לפי שהוא ברכה משולשת יש לנו לדרוש שהיא כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם חוט משולש בזכיות. יברכך ה' וישמרך כנגד אברהם שהוא בעל הברכות. דכתיב ואברכה מברכיך וכתיב והיה ברכה. יאר ה' פניו אליך כנגד יצחק שיש לו פנים של זעם. כדכתיב ופחד יצחק היה לי. ולפי שיצחק בשעת העקידה נסתכל בדיוקנו של מעלה. לפי שהשם האיר פניו אליו עד שבסבת האורה החזקה כהו עיניו. אמר בו יאר ה' פניו אליך. ובברכה זו אנו מאירים פניו של זעם. וזהו ישא ה' פניו אליך ויחונך. כדכתיב ראה ראינו כי היה ה' עמך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כנגד יעקב שנתן לו השלום. דכתיב ויעקב נסע סוכותה היא סוכת שלום. לפי שכבר עשה שלום למעלה ולמטה. למעלה עם המלאך דכתיב ויאבק איש עמו. וכתיב וירא כי לא יכול לו וכתיב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. וזהו כנגד ישא ה' פניו אליך. ותנצל נפשי כנגד וישם לך שלום. וכן עשה שלום למטה עם עשו אחיו דכתיב וישקהו וכתיב אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. מה כתיב שם ויבא יעקב שלם שלם בגופו ובנפשו. שלם מהמלאך שנצחו. שלם מאחיו שאמר לו יהי לך אשר לך והודה לו על הברכות. והוא יושב אהלים בין אהל אברהם ויצחק. ועשה שלום ביניהם ומכריע ביניהם בסבת האמת והשלום. דכתיב תתן אמת ליעקב. והוא הכתוב השלישי המכריע ביניהם בסבת השלום שיש בזה הפסוק השלישי. והאמצעי הוא הנבחר בכל הדברים. ולכן נקרא הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כי השלום מכריע בכל הדברים. ולכן כתיב בו וישם לך שלום. וכן אלו השלשה ברכות הם כנגד שלשה ברכות ראשונות של שמנה עשרה שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב. מגן אברהם. כנגד יברכך ה' וישמרך. אתה גבור לעולם ה'. כנגד יצחק שיש לו זרוע עם גבורה. אתה קדוש. כנגד יעקב דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. ואמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. ואמרינן גמרינן תוך תוך. להלן כתיב והבריח התיכון בתוך וגו'. וכתיב ונקדשתי בתוך וגו'. מה להלן יעקב אף כאן יעקב. וכבר אמרתי לך שהוא האמצעי שלם. ומזאת הברכה למד משה לומר את גדלך כנגד אברהם. ואת ידך החזקה כנגד יצחק. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד יעקב. דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל. והוא עשה שלום בשמים ובארץ כמו שכתבתי למעלה. וכן אלו השלשה ברכות הם כנגד שלשה אחרונות. רצה ה' אלהינו כנגד אברהם. שהוא בעל החסד והרצון דכתיב הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. וזה כנגד יברכך ה'. מודים אנחנו לך צור חיינו ומגן ישענו הוא כנגד יצחק. שלו הגבורה והדין. וזה כנגד יאר ה' פניו אליך. שים שלום הוא כנגד יעקב. שהוא בעל השלום. ולכן בחתימה יש גם כן שלום. המברך את ישראל בשלום. וזה כנגד וישם לך שלום שהיא חתימת אלו השלשה ברכות. וכן אלו השלשה פסוקים מתחילין ביו"ד כנגד שלשה יודי"ן שאנו כותבים במקום השם. שהם רמז על שלשה דברים עליונים שכתבתי בפרשת בהר סיני. שהם כנגד יהו"ה. וכנגד ישראל. וכנגד ירושלם. וזהו שלם לאלהא רבה. שלם לחזקיהו מלכא שהוא כנגד ישראל. שלם לירושלם קרתא. ולכן יברכך ה' כנגד השם. יאר ה' כנגד ישראל שהשם מאיר להם פנים. ישא ה' פניו אליך כנגד ירושלם שנקראת סוכת שלום. ואע"פ שהיא נופלת בעונותינו. זמן יבא שיסלק השם פני זעמו ממנו וישם לה שלום. וזהו ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כי בשלום העיר יהיה לנו שלום. וכתיב ונתתי שלום בארץ:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
והבריח התיכון בתוך הקרשים בנס היה עומד. ואת המשכן תעשה עשר יריעות ארך היריעה האחת שמנה ועשרים וגו' שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו עשרין ותמני דל עשר לאיגרא פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא. לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים. לרבי נחמיה מיגליא נמי אמה דקרשים. שדי פותייהו לארכו דמשכן כמה הוו ארבעין דל תלתין לאיגרא פש להו עשר. לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלשים באמה שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו תלתין דל עשר לאיגרא פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. תניא נמי הכי והאמה מזה בעדף לכסות האמה של אדנים דברי ר' יהודה. רבי נחמיה אומר לכסות אמה של קרשים. שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הוו ארבעין וארבע דל תלתין לאיגרא פשו להו ארבסר דל תרתי לכפילה דכתיב וכפלת את היריעה הששית פשו להו תריסר. בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן אלא לרבי נחמיה מאי תסרח, מחברותיה. תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה. תנו רבנן יריעות התחתונות של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש. עליונות של מעשה עזים. וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר משנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ואילו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים. ותנא משום רבי חייא שטוף בעזים וטוו בעזים. תנו רבנן חרוצים היו הקרשים וחלולים היו האדנים ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע. משכן ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות וגבהו עשר אמות רבי יוסי אומר ארכו שלשים ואחד אמה. כיצד היה מעמיד את הקרשים היה נותן עשרים קרשים בצפון ועשרים קרשים בדרום ושמנה במערב אבל במזרח לא היו שם קרשים אלא ארבעה עמודי שטים שעליהם היו נותנין את הפרוכת שנאמר ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים. היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצע ועושה בו שתי ידות כמין שני חווקים ומכניסם לתוך שני אדנים שנאמר שני אדנים תחת הקרש האחד, וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהו נפרדין זה מזה שנאמר ויהיו תואמים מלמטה מה תלמוד לומר אל הטבעת האחת מקום שנותנין את (הבתים) [הבריח]. כיצד היה מעמיד את המשכן היה נותן את הארבעים אדני כסף בצפון וארבעים אדנים בדרום וששה עשר במערב וארבעה במזרח הרי מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן, וכל קרש היו בו שתי טבעות זהב אחת למעלה ואחת למטה שבהן היו נותנים את הבריחים ובריחים ארכו של כל אחד ואחד שלשים אמות כנגד עשרים קרשים והאמצעי ארכו שתים עשרה אמה כנגד שמונה קרשים שמשקע באמצע הקרשים למזרח ולמערב שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים. כשם שהיה עושה לקרשים שבצפון כך היה עושה לקרשים שבדרום אבל במערב אינו כן אלא ארכו של כל אחד ואחד תשע אמות כנגד ששה קרשים והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים ומקום עביין של קרשים מצופה זהב שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב. שאין תלמוד לומר בתים לבריחים מקום שהבריח נכנס:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
ראה נסים שעשה להן הקב"ה שכל אותם האוכלוסין עומדים בתוך חמשים אמה שאם תבוא לחשבון צריך יותר מארבע מיל וכל אותן אלפים ורבבות עומדין בחצר המשכן ורואין את האש יורדת מן השמים כעמוד ונכנסת באהל מועד, יוצאה ורובצת שם על גבי המזבח ואוכלת את החלבים ועומדת במקומה שנאמר ותצא אש מלפני ה' וגו'. וכולן ראו את הנס הגדול ומשתטחין על פניהן והיה לכל אחד ואחד ריוח כדי ארבע אמות ושרתה עליהן רוח הקדש ואמרו שיר ורננה שנאמר וירא כל העם וירונו. ומה שירה ורננה אמרו רננו צדיקים בה' ועל אותו היום נאמר צאינה וראינה. האהל היה משוך שלושים אמה ונתון בתוך שלש אמה הפנימיות ועשרים קרשים בדרום, כל קרש וקרש ארכו עשר אמות ורחבו אמה ומחצה. ושתי ידות לכל אחד מלמטה משוקעות בתוך שני אדני כסף, מלמעלה ראשיהן מצופין זהב ונתונים בתוך טבעות של זהב, ושלש בריחין היו להן משולשין בתוך עשר אמות ואחד מבריח מן הקצה אל הקצה ארכו שלושים אמות נתון מזרח ומערב, ושני בריחים שמבחוץ מכאן ומכאן חמש עשרה אמה ארכו ושני טבעות לכל קרש וקרש ונתונין לרחבו של קרש חצי חלק מכאן וחלק באמצע נמצא בין טבעת לטבעת בכל הקרשים מדה שוה. ושפופרת של קנה זה היתה בין טבעת לטבעת והבריח נכנס בהן וקרשים מצופין זהב [והבריחים] מעצי שטים נכנסין בשפופרת וטבעות נמצאו כלן מצופין זהב שנאמר ואת הקרשים צפה וגו'. והבריח התיכון מובלע בתוך הקרשים מראש ועד סוף לא נראה לא מבפנים ולא מבחוץ. וכמעשה הקרשים הדרומים כך הצפונים. ושמונה קרשים במערב ששה כנגד חללו של אהל ושתים כנגד זויותיו. יריעות התחתונות היו תכלת וארגמן ותולעת שני אורך כל אחת עשרים ושמונה אמות ורחבה ארבע אמות חמשה במזרח וחמשה במערב. רחב של סדר וסדר עשרים אמה מגיעות עד חצי האהל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy