Quotation_auto על שמות 29:9

אח"כ צוה ורחצת אותם במים. והלבשת אותם ומשחת אותם. כבר פרשנום כולם למעלה למה הוצרכו. ואמר ומלאת יד אהרן ויד בניו. להורות שאהרן ובניו היו באים למלאת יד אדם הראשון ויד בניו. בקרבנות הללו ובבגדים הללו. בענין שבזה היו ממלאין החסרון והפחת של אדם הראשון ומשלימים אותו. וכן צוה לשחוט את הפר ואת שני האילים ולסמוך ידם עליהם. לומר זה תחת זה זה חלוף זה. ושם יתודו לה' ושלא יזכר עונות ראשונים. וזהו וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר. וכן נאמר בשני האילים סמיכה כנגד קין והבל. אבל לא צוה ליתן על תנוך אזנם ועל בהן ידם. אלא מדם האיל השני שזהו כנגד קין שהרג להבל. ובזה צריך להזות על תנוך אוזן אהרן. לכפר על השמיעה של אדם הראשון שלא שמע מאמר הש"י. וכן על תנוך אזנם של הבנים. ועל בוהן ידם ורגלם. להורות על ידים שופכות דם נקי של הבל. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה. כדכתיב נע ונד תהיה בארץ. וזרקת את הדם על המזבח לכפר על דם הבל. ולכן אמר בכאן כי איל מילואים הוא. למלאות ולהשלים החסרון הנזכר. ולכן אמר וקדשת את חזה התנופה. שהוא כנגד הנחש דכתיב ביה על גחונך תלך. ולכן אמר והיה לאהרן ולבניו לחק עולם לכפר על מעשה הנחש. ולרמוז שכל זה היה לתקן העולם שהיה מתמוטט בסבת עון אדם הראשון. אמר ועשית לאהרן ולבניו ככה ז' ימים תמלא ידם. לקיים ז' ימי בראשית. וכן צוה ז' ימים תכפר על המזבח לתקן העולם. ואחר שיהיה המזבח קדש קדשים. וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד. בשביל שיתקיים היום והזמן. ויפה אמרו קדמונינו כבשים. כובשים. כד"א יכבוש עונותינו. ב' ליום. כנגד היום דכתיב ביה קחו לי ליום אשר אני עושה. שהוא יום הגדול והנורא. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. בבקר להשקיט דין הלילה. בלילה להשקיט דין הבא מכי ינטו צללי ערב:

ועשה להם מכנסי בד. תניא מכנסי כהנים למה הם דומים כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה. והיו על אהרן ועל בניו כל הזבחים שקבל דמן מחוסר בגדים פסולים מנלן דכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו בזמן שבגדיהם עליהם כהונתן עליהן. והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חלל תלמוד לומר יין ושכר אל תשת ולהבדיל בין הקדש ובין החול. מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים מנין תלמוד לומר חוקה חוקה לגזרה שוה. אי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דזר חייב עליה מיתה אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא קא משמע לן. ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא ונתנו בני אהרן הכהן וגו', כהן בכהונו כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה. אי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דמעכבה כפרה אבל עבודה דלא מעכבה כפרה לא. ואכתי מהתם נפקא וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים כהנים בכהונן כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה. אי מהתם הוה אמינא חסור אבל יתור לא קא משמע לן. תנו רבנן היו בגדיו מסולקים מרושלים משוחקים ועבד עבודתו כשרה, לבש שתי כתנות שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יתר אחת או שהיתה רטיה על בשרו תחת בגדו או שהיו מטושטשים מרוקעים ועבד עבודתו פסולה. אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלים כשרים מסולקים פסולים. והתניא מסולקים כשרים אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן שסלקן על ידי אבנט כאן דליתנהו מעיקרא. רב אמר אחד זה ואחד זה פסולין. בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא כיון דלא מפסיק ולא מידי שפיר דמי. לישנא אחרינא כנה מהו שתחוץ. מתה לא תיבעי לך דודאי חייצא. חיה מאי מי אמרינן כיון דאזלא ואתיא רביתא היא ולא חייצא או דילמא כיון דקפיד עלה חייצא. עפר מהו שיחוץ עפר ודאי חייץ אלא אבק עפר מהו. בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך, הכניס ידו (לחו) [לתוך חיקו] מהו גופו חייץ או לא חייץ נימא ודאי חייץ מדולדלת מהו. בעי מר בר רב אשי יצא שערו בבגדו מהו שער כגופו דמי או לא. בעי רבי זירא תפילין מהו שיחוצו אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא לא תבעי לך דאי לילה חייצי ביום נמי חייצי כי תיבעיא לך אליבא דמאן דאמר לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר ליה תלמוד ערוך הוא תפילין דיד חוצצת. מאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. דראש נמי הכתיב ושמת המצנפת על ראשו. תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין. כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא. לעתיד לבוא נמי כשיבוא אהרן ובניו ומשה רבינו עמהן יאמרו אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי. בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אהרן ואחר כך בניו וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת. אמר אביי בכתנת ומצנפת דכולי עלמא לא פליגי דאהרן ואחר כך בניו בין בצוואה בין בעשיה אהרן קודם. כי פליגי באבנט מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו דכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט. ומאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת דכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. ולמאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת הא כתיב ויחגור אותו באבנט [והדר כתיב] ויחגור אותם אבנט אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. ולמאן דאמר אהרן ואחר כך בניו הכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול זהו של כהן הדיוט. ויחגור אותם אבנט למה לי שמע מינה אהרן ואחר כך בניו. ובבת אחת מי משכחת לה לא צריכא דאקדים. תניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא ממטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהן שנאמר לא יחגרו ביזע אמר אביי במקום שמזיעין: