תלמוד על שמות 29:9

רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וּמִכְנָסַיִים מְעַכְּבִין. מַה טַעֲמָא. זֶה וָזֶה עֲשִׂייְה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְעָשִׂ֜יתָ לְאַֽהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה. כָּל־הָאָמוּר בַפָּרָשָׁה מְעַכִֵּב. וְאַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר. אֲפִילוּ קְרִײַת הַפָּרָשָׁה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל־הַמְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת מְעַכֵּב כָּאן. [וְכָל־שֶׁאֵין מְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב כָּאן]. מָה אִית לָךְ. סְמִיכָה וּשְׁיֵרֵי דָמִים שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין לַדּוֹרוֹת מְעַכְּבִין כְּאן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. צִיץ וּמִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאַהֲרֹן קוֹדֵם לָאַבְנֵטִים שֶׁלְבָּנִים. יְהוּדְה בְּרִיבִי אוֹמֵר. וְחָֽגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו. אָמַר רִבִּי אִידִי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לְמִצְוָה. אֲבָל לְצִיווּי וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אוֹתָם בַּמָּֽיִם׃. וְאַחַר כָּךְ וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת. וְאַחַר כָּךְ וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת אַֽהֲר֗ן וְאֶת בָּנָיו וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙.

מחוסר בגדים: מנלן אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר קרא (שמות כט, ט) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם

תלמוד לומר (ויקרא י, ט) חוקה (שמות כט, ט) חוקה לגזירה שוה