Quotation_auto על שמות 30:7

אביי מסדר סדר המערכה משמא דגמ' ואליבא דאבא שאול, מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת דתניא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר זו היא מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו היא מערכה שניה של קטרת, ואיפוך אנא מסתברא טערכה גדולה עדיפא שכן כפרתה מרובה. אדרבה שניה עדיפא שכן מכניסין אותה לפנים, אפילו הכי כפרתה מרובה עדיפא. איבעית אימא אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. מערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה, והאי עליה מיבעי ליה לגופיה, תרי עלי כתיבי. סדור שני גזרי עצים קודם לרשון מזבח הפנימי דאע"ג דהנ"א כתוב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר אפילו הכי מכשיר עדיף. מי דמי מכשיר מערכה שניה מאי ניהו שני גזרי עצים סדור שני גזרי עצים למערכה גדולה עביד ליה. א"ר ירמיה שום עצים. רבינא אמר הואיל והתחיל במערכה גומר. רב אשי אמר גזרי עצים מכשירי קטרת הן דאי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל נחלים ממערכה גדולה. דשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות מאי טעמא אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא, רבא אמר כריש לקיש דאין מעבירים על המצות וכי פגע ברישא במזבח פגאע ברישא במזבח פגע ברישא דתניא שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדורם משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך קימעא כלפי חוץ ונעבדיה בהדייהו כיון דכתיב את המנורה נכח השלחן בעינן דחזו אהדדי. אמר רבא שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור. הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, דם התמיד קודם להטבת שתי נרות, מאי טעמא אמר אביי ההוא בבקר בבקר דשני גזרי עצים דלא צריכי שדינהו להכא ולהכא חד שדייה להטבת חמש נרות דנקדמיה לדפ התמיד. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות, חד שדייה להטבת ה' נרות דנקדמיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי. וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. א"ל רב פפא לאביי ואימא חד שדייה לדשון מזבח הפנימי דניקרום לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדייה לדם התמיד דניקדום להטבת חמש נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו הניחאלריש לקיש דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבים כדי להרגיש כל העזרה כולה שפיר. אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים מאי איכא למימר. אמר ליה רבינא לרב אשי האי בבקר דעצים מי מייתר הא מיבעי ליה לגופיה דקאמר רחמנא נקדמיה למערכה שניה של קטרת. אמר ליה ולאו אוקימנא עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה. ומאי שנא דעביד הטבת ה' נרות ברישא נעביד הטבת שתי נרות. כיון דאתחיל ליה עביד רובא. ונעביד שית, אמר קרא בהיטיבו את הנורת ואין נרות פחות משנים. הטבת שתי נרות קודמת לקטרת דאמר קרא בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וחדר יקירנה. קטרת לאברים דתניא יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד. אברים למהנחה דתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה. מנחה לחביתין עולה ומנחה. חביתין לנסיכים שם מנחה. נסכים למוספין זבח ונסכים. מוספין לבזיכין והתניא בזיכין קודמים למוסיפין. תנאי היא דתניא מוספין קודמין לבזיכין ר' נחמיה אומר בזיכין קודמין למוספין אמר אביי מסתברא כצאן דאמר מוספים קודמין לבזיכין לאו אמרת בבקר בבקר להקדים הכא נמי ביום ביום לאחר. מ"ט דמאן דאמר בזיכין קודמין גמר חוקה חוקה מחביתין. אי מהתם גמר ליגמר לכולה מילתא מהתם להכי אהני ביום ביום לאחד:

צו את בני ישראל. משל צבור התמידין באין ולא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל עבדים. ומנין לרבות יחידים גרים נשים ועבדים שישקלו או ישתתפו, אמרת וידבר ה' אל משה לאמר לרבות יחידים. צו את בני ישראל לרבות גרים. ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על קטנים להנהיגם במצות. את קרבני זה הדם. לחמי אלו התמידין. לאשי אלו החלבים. ריח זה השמן. ניחוחי אלו הנסכים. רבי יהודה אומר קרבני כאלו קרב על שלחני, וכי יש אכילה ושתיה לפניו, תלמוד לומר לאשי לפי שהן מעלין לאישים עולה היא בנחת רוח לפני, וכן הוא אומר בקבלה אם ארעב לא אומר לך האוכל בשר אבירים כי כל חיתו ארץ, אם כן למה נאמר ריח ניחוחי, בשביל להרבות שכרן של ישראל. תשמרו להביא מן השקול, אין לי אלא מה שבענין, כשאמר זה ריבה כל שהן מביאין לשמי שתשקלו לי להביא מן השקול, להקריב לי במועדו יהא לו מועד, מכאן (עדיות) [לא) בן ארבעים יום למזבח. ואמרת להם זה האשה, יכול אף מנחות ועופות, אמרת כבשים ולא עופות ולא מנחות. שומע אני כבשים ולא בקר ועדיין אני אומר אם הביא מכל בהמה דקה עולה, תלמוד לומר כבשים. ממעט אני את הרחל ולא אמעט את הגדי, ת"ל כבשים. בני שנה בן שנה לעצמו ולא בן שנה למנין עולם. שנים ליום שיהא הקדש לשם היום. בן זומא אומר של שחר לידעיה, של בן הערבים למלכיה. ועדין אני אומר אם הביא מכל בהמה גסה עולה לו, תלמוד לומר זה. (שאמר) [ואמרת] ריבה שיביא נדבה וחובתה. ומה הן מביאין מותר תרומה ועולות כבנות שוח למזבח. לפני שנאמר שנים [יכול] יהו שוין ומקחן שוה (יכול) שאינו לוקח אחד, אמרת את הכבש האחד וגו' תעשה בבקר ונאמר להלן והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר אבל איני יודע איזה יקדים, כשהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבקר הוא יקדים. יכול שחיטתו, מנין אף זריקת דמו, ת"ל תעשה בבקר, אפשר לומר שיקדים הקטרת לזריקת דמו של כבש שכבר נאמר את הכבש אחד, ואפשר לומר שיקדים חלבי הכבש להקטר קטרת שכבר נאמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, הא מה הדבר מלמד (שהכבשים) [שהקטרת] הקטרתן בין זריקת דמיו להקטר חלביו. וכבר זכינו שאין מקריבין אלא על מערכה בנויה, ת"ל וזה אשר תעשה על המזבח, אם לומר מזבח בנוי והלא כבר נאמר וזבחת עליו, הא מה אני מקיים וזה אשר תעשה על המזבח אלא זו המערכה, מכאן שמערכה קודמת לכל המעשים ושחיטת הכבש [בערב] לפי שנאמר שני יכול שני של (שני) [ראשון] שאם יקדמנו אחר לא יהא כשר, תלמוד לומר תעשה. יכול שחיטתו, מנין אף זריקת דמו, ת"ל תקריבו. יכול קודם חצות, מנין לאחר חצות אמרת תעשה תקריב. לפי שנאמר שני יכול יהא שני של שחר שלא יקדמנו הפסח, יכול אם קדמו פסח לא יהא כשר, ת"ל תעשה. יכול שחיטתו, מנין זריקת דמו, תלמוד לומר תקריב. לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש עד ארבע שעות יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר, ת"ל תעשה תקריב, יכול קודם חצות, מנין אף לאחר חצות, ת"ל תעשה תקריב. לפי שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך כתית [יכול אף למנחות] כשאמר בשמן ריבה שמנים הרבה ממקומות הרבה. יכול הבא מן הממל, מנין אף מתחת הקורה, ת"ל בשמן בשמן ריבה שמן של בדין, יכול שאני מרבה אף שמן שלוקין, ת"ל כתית, נמצא שמן שלוקין ככל מום למזבח. עולת תעמיד העשויה בהר סיני מקיש עולת הר סיני לעולת תמיד מה עולת תמיד טעונה נסכים אף עולת הר סיני טעונה נסכים. רבי יוסי הגלילי אומר לריח ניחוח, לריח ניחוח הקשיתיה ולא הקשיתיה לנסכים. עולת תמיד העשויה ונאמר עולת תמיד לדורותיכם הקיש עולת דורות לעולת הר סיני מה עולת הר סיני טעונה כלי אף זו טעונה כלי. אמר ר"ש מנין לעולת הר סיני שטעונה כלי שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, העשויה בהר סיני משקרבה בהר סיני עוד לא פסקה. ונסכו רביעית ההין לכבש האחד ילמד של שחרית משל ערבית, רבי אומר של ערבית משל שחרית. בשלמא לרבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב, אלא רבי מאי טעמא, אמר קרא לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד הוי אומר זה תמיד של שחרית, ורבנן מאי אחד המיוחד שבעדרו. האי ממבחר נדריכם נפקא, חד בחובה וחד בנדבה וצריכי. ונסכו רביעית ההין לכבש האחד חי אתה מנסך ולא את המזוג. בקדש הסך נסך שכר שיתנסכו בקדש ובקדש יבלעו. כתוב אחד אומר לכבש האחד אין מערבין נסכים בנסכים וכתוב אחד אומר כמספר, כיצד מביא את הנסכים כמספר ומערב, יכול שלא בא לומר שאתה מערב נסכים בנסכים אלא נסכי תמידין בנסכי מוספין ונסכי מוספין בנסכי תמידין כו'. בקדש הסך שלא יצא נסך שכר לפי שהעיד בן גודגדא הכבש כשר עד ארבע שעות. יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר, ת"ל הסך נסך, אף הוא העיד לומר (כשר) היין בן ארבעים יום [כשר] למזבח. נסך שכר דאנא רוי דאנא שבע (כתוב לעיל):