תלמוד על שמות 30:7

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. אָמַר רִבִּי. וַהֲלֹא כֹּהֵן הַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי יָכוֹל הוּא לְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. תַּמָּן תַּנִּינָן. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִייָה וְיָצָא׃ וְנָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִייָה וְיָצָא׃ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָמָּה הָיָה נִכְנָס לִקְטֹרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּירוֹת יַקְטִירֶינָּה׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹבֵר לְהֵיטִב וּמַקְטִיר.

הלכה: מְנַיִין לְדִישּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רִבִּי פְדָת בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהִשְׁלִ֨יךְ אוֹתָהּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן אֵינוֹ צָרִיךְ. אִם [לִקְבֹעַ] לוֹ מָקוֹם. כְּבָר כָּתוּב אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙. אִם לְלַמְּדָךְ שֶׁייִנָתֵן בְּמִזְרַחוֹ שֶׁלְכֶּבֶשׁ. כְּבָר כָּתוּב קֵ֔דְמָה. אַף הוּא דָרַשׁ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃ מַה כָאן מִזְרַחוֹ שֶׁלְכֶּבֶשׁ אַף כָּאן מִזְרַחוֹ שֶׁלְכֶּבֶשׁ. מְנַיִין שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר. שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ טָהוֹר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. מְנַיִין לְדִישּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן. שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ לְעוֹלָם. מְנַיִין לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וְהִזָּ֨ה עָלָי֧ו וְהִקְטִ֥יר. מַה הֲזָייָה בְגוּפוֹ אַף הַקְטָרָה בְגוּפוֹ. מְנַיִין לְמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה. קוֹל הַחוֹמֶר. אִם מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אָסוּר בַּהֲנָייָה הַפְּנִימִי לֹא כָל־שֶׁכֵּן.

הָכָא אַתְּ אָמַר. מֵיטִב וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מַקְטִיר וְאַחַר כָּךְ מֵיטִב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תָּמִיד דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפֶּה הִיא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְלֹא כוּלָּהּ אֶלָּא מִילִּין צְרִיכִין לָרַבָּנִן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מִדּוֹת דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא כוּלָּהּ אֶלָּא מִילִּין צְרִיכִין לָרַבָּנִן. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפֶּה. בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּירֹת יַקְטִירֶֽנָּה׃ רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִח֨וּץ לַפָּרוֹכֶת הָֽעֵדוּת בְּאוֹהֵל מוֹעֵד יַֽעֲרֹךְ֩ אוֹתוֹ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב וְעַד בֹּ֖קֶר. שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֶלְּא הַטָּבַת נֵרוֹת בִּלְבַד.