Quotation_auto על שמות 32:30

ויעמוד משה בשער המחנה. הוא שער המשפט. ויאמר מי לה' אלי. שיהיה חזק באמונתו ויהיה לו לב לנקום נקמת ה' בחרב נוקמת נקם ברית. ויאספו אליו כל בני לוי. לפי שהיו גבורים כארי לנקום נקמת ה'. כי לא עלה על הדעת שלא היו בכל ישראל אלא שבט לוי חזקים באמונתם. אבל הרצון בזה מה שכתבתי. ולפי שראה גבורתם אמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל. ולא כמו שהיו אומרים אלה אלהיך ישראל אשר העלוך. שימו איש חרבו לנקום נקמת ברית. והרגו איש את אחיו או קרובו שחטא בעגל. ויעשו בני לוי כדבר משה. כי לא היה בכל ישראל מי שיהרוג בנו או קרובו שחטא בעגל. זולת הם שהיה להם לב חזק. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה'. בזה הפועל כאלו הקרבתם עולה וזבח. או מלאו ידיכם והקריבו קרבנות. אחר שהרגתם איש בנו ואחיו. ובזה יתן השם עליכם היום ברכה. שאתם תהיו מברכים את העם בברכת כהנים ובהקרבת הקרבנות להביא ברכה לעם. וזה יורה על תשובת ישראל ועל חרטתם. אחרי שהיו שש מאות אלף רגלי. ולא הרים איש את ידו ואת רגלו כנגד בני לוי המועטים. ועוד רצה להכינם בדבריו ואמר להם אתם חטאתם חטאה גדולה. וכן אתם צריכין תשובה וחרטה גדולה ולכן הכינו עצמיכם. ועתה בעת החרטה והתשובה אעלה אל ה' שהוא רחום וחנון. אולי אכפרה בתשובה ובתפלה בעד חטאתכם:

וסמך לזה קח לך סמים ועשית אותה קטורת. להורות כי תכלית התורה היא להשלים הנפש בעוה"ב ולקשרה למעלה. וזהו קטורת שמקשר הדברים כמו שרי קטרין. ולזה אמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ולפי שזהו תכלית המכוון ולא לתכלית העוה"ז. אמר איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו. וכל זה בסבת קשור התורה שמקשרת כל הדברים למעלה ולמטה וכמו שהתורה קשורה וכלולה בעשרת הדברות. כן תמצא שהיו בקטורת י"א סמנים עשר כנגד י' הדברות וי' מאמרות. ואחד כנגד אדון יחיד שהוא על הכל ועולה על העשר. והמשכיל יבין. וסמך לכאן ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. ואתו אהליאב ובלב כל חכם לב. להורות כי זה הקשור והדיבור הוא לשרידים אשר ה' קורא. ויחידי סגולה והחכמים. ועכ"ז ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וזהו ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. שהם ישראל דכתיב עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וסמך לכאן אך את שבתותי תשמורו. להורות כי זה הקישור הוא לעוה"ב שנקראת שבת לפי שהוא יום מנוחה. וזה העולם נקרא עולם המעשה. וזהו ששת ימים תעשה מלאכה. כנגד זה העולם. וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'. כנגד עוה"ב כי שם אין אדם יכול לעשות המצוה. כאומרם ז"ל מי שטרח בע"ש וכו'. וסמך ויתן אל משה לוחות העדות. לרמוז כי השגת זה העולם הנזכר א"א בלא תורה אשר נתנה למשה מסיני. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו ורוצה להטעות את האדם מדברי תורה. סמך מיד מעשה העגל שהוא רמז ליצר הרע. ולפי שכל אלו הדברים יש תיקון בתשובה ובתפלה ובהזכרת י"ג מדות. סמך מיד תפלת משה. וכן מה שאמר אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. וסמך מיד ידיעת דרכיו וסדור י"ג מדות. ובהם נגד כל עמך אעשה נפלאות. זהו כלל הפרשה כולה ע"ד רמז. ועתה נחזור למקום שהיינו וכו':