Quotation_auto על שמות 32:7

ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב וגו'. יש לתמוה איך אהרן הסכים מיד לדבריהם. ולא חרד חרדה גדולה בקול מר. שיזכרו את ה' המעלה אותם ממצרים ושהוריד להם המן ונתן להם התורה ומן השמים דבר עמהם. ועוד אני שואל. אחר שהש"י ראה שאמרו קום עשה לנו אלהים ופרקו נזמי הזהב ונתנוהו לאהרן וישליכהו באש ויצא העגל ויבן מזבח ויאמר חג לה' מחר. למה לא אמר הדבר מיד למשה. ואולי משה ברדתו מן ההר יעכב עליהם. והשם לא עשה כן אלא המתין עד שהשכימו בבקר ויזבחו לו. ואז אמר למשה לך רד כי שחת עמך. וזאת השאלה אינה צריכה תירוץ. כי הש"י גזר לתת הבחירה לאדם שילך בדרך זו יבחר. וכמו שאמרו מן התורה מן הנביאים מן הכתובים. באדם בדרך שרוצה לילך בה מוליכין אותו. ולכן אחר שהם רצו לילך בדרך רע. לא היה ראוי לשם למחות בידם. אבל עכ"ז נ"ל כי בזאת השאלה מתורצת הראשונה. כי הש"י אע"פ שראה שאמרו קום עשה לנו אלהים. וכן שנתנו הזהב ונעשה העגל. לא חרה לו ולא דבר מאומה לפי שאולי כוונתם לא היתה רעה. אבל שאלתם היתה טובה לשאול להם מנהיג שינהגם במקום משה. וזהו אשר ילכו לפנינו. כמו מנהיג ושר. אחר שמשה שהיה מנהיגנו לא ידענו מה היה לו. ואע"פ שעשו העגל בפועל. לא היה רע בזה. כי ה' היה בראשם. באומרו חג לה' מחר. ולכן הש"י בכל זה לא דיבר למשה כלל. אבל כשראה הש"י שהשכימו לעבירה. והעלו עולות ושלמים ויזבחו לשם ע"ז. אז אמר למשה קום רד כי שחת עמך. עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו. כי עכשיו נראה שכוונתם היתה רעה משעת העשיה. אבל הש"י לא דן אותם עד שהשתחוו. ולזה הטעם בעצמו נראה שאהרן לא דבר להם דבר כשאמרו לו קום עשה לנו אלהים. לפי שחשב שכוונתם היתה לשמים. ולא היו מבקשים אלא מנהיג שילך לפניהם. כי העם בלא מנהיג אין לו קיום כלל. אבל לא חשדם שהיו מבקשים אלוהות. וישכחו אלהים מעוזם אשר עשה אתם את הגדולות ואת הנוראות האלה. ועדיין היו בחורב במקום שקבלו בו התורה והמן היורד להם. ולכן אמר להם פרקו נזמי הזהב לדחותם עד למחר. לפי שראה שהיו באים בהקהל ובתלונה. ומי יוכל לעמוד על הטפלה אחר שאין מבקשין אלא עלילה. ואם אני דוחה אותם בדברים. אולי יעשו רע אחר גדול מזה. ולכן אהרן בחכמתו שתק וקבל דבריהם כמי שלא הבין הענין. ואמר פרקו נזמי הזהב כדי לדחותם. וכשראה שהצליחו מעשה שטן אמר חג לה' מחר. לפי שהיה יודע כי למחר יבא משה. ולכן אמר ויצר אותו בחרט. כי אע"פ שלא היה צורף ולא צייר. כי לא נמנה במלאכת המשכן. עשה עצמו צורף וצייר אותו בחרט אנוש לעכב הדבר. וכן מה שאמר ויקח מידם אחר שאמר ויביאו אל אהרן. לרמוז שאחר שהביאוהו אליו. אמר להם שיתנו לו כל אחד כספו וזהבו שהביא. כי כן צריך לצאת הדבר לפועל. וזהו ויקח מידם לעכב הדבר. והשליכו באש לתכלית שהאש ישרפהו ולא יוציא כלי למעשהו. והצליחו מעשה שטן ויצא כתבנית שור אוכל עשב בכח כישוף ערב רב. ויאמרו לישראל אלה אלהיך אשר העלוך. כי מכחות העליונים נשפע זה הדבר וכיוצא בזה היה כל מה שעשה משה. וירא אהרן את הדבר הרע הזה שיצאו מכח ערב רב. ולא ידע מה לעשות כי ראה שכוונתם היתה רעה. ומיד היו רוצים להשתחוות ולזבוח. ולכן ויבן מזבח. כי אמר שלא היה ראוי שיעשו עבודה בלי מזבח. באופן שיעבור היום. ויאמר חג לה' מחר. כי אין ראוי לעשות דבר זה בלילה שנראה שדבר גנוב באישון לילה ואפלה. וכל זה לדחותם עד למחר. באופן שאהרן לא חטא בזה אחר שלא נענש על הדבר בפירוש. לפי שכל כוונתו היתה לשמים. ולולי שהשכימו בבקר לעשות זביחה והשתחואה לא היו ראוים לעונש על העבר. וישב העם לאכול ושתה ביין ותירוש יקח לב. ואז ויקומו לצחק עם נשי רעיהם. ואולי היו משחקים ולועגים מהמנהיג שהיה אוכל עשב. אבל תלו הדבר בכחות עליונות שמצדם נשפע. וכשראה הש"י שחטאו בזביחה. אמר למשה קום רד קודם שיתפשט הדבר יותר. כי שחת עמך אשר העלית. כי כן אמרו הם כי זה משה האיש אשר העלנו. סרו מהר קודם זמן כי לא נתאחרה רגע מהזמן והם מהרו. סרו מן הדרך אשר צויתים. וכפרו בכל התורה במה שעשו עגל מסכה וג"כ כפרו בך. כי מיד אמרו אשר העלנו. ואחר כך אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך. ובכל אלו הדברים שתק משה ולא ענה דבר. לפי שרפו ידיו ונתבייש מהגדולים רעים. שגדול כאב צדיק המוליד רשע. וכשראה השי"ת שלא ענה דבר ושתק ונתבייש. חזר באמירה שנית ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף. התחיל לנחמו כלומר אע"פ שאני אומר שהם עמך ואתה הגורם. יש לך לידע כי ראיתי את העם הזה זה ימים רבים. והנה עם קשה עורף הוא מצד עצמם:

והקרוב אלי על דרך הפשט כי מ"ש ידעתיך בשם. וכן מה שאמרנו מה מקום או זמן או עת רצון מצא משה עכשיו. נראה שכל זה הוא סמוך על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זאת מעלה גדולה במשה על שאר הנביאים כמו שכתבנו. ולא כתב כן בכל התורה כולה. אשרי ילוד אשה שכך נאמר עליו שהיה מדבר עמו פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זה מרוב חבה ומציאת חן. וזהו ידעתיך בשם משאר הנביאים לדבר עמך פנים בפנים. וגם מצאת חן בעיני כאומרו כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זה מרוב חבה ואהבה וחן וחסד לדמות הצורה ליוצרה. ולכן אחר שמת משה שכתב בכאן ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. והוא השיג השגה גדולה מה שלא השיג עד כאן. אמר עכשיו הוא עת רצון ואמר ראה אתה אומר אלי. לאיש כמוני שנתת מהודך עליו אתה אומר העל את העם הזה ע"י מלאך. וכל המלאכים שואלים איה מקום כבודך ועמי דברת פנים בפנים. ואיך היה זה אחר שאתה אמרת ידעתיך בשם באומרך ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. וגם מצאת חן בעיני באומרך כאשר ידבר איש אל רעהו. ואם כן איך ידעתני. אחר שלא הודעתני את אשר תשלח עמי. ואחר שראה שהיה עת רצון לא רצה לשאול על דבר המלאך לפי שהוא נקל בעיניו. ושאל הודיעני נא את דרכיך. ואחר שידע דרכיו הדבר האחר מושג מצד עצמו. וכן אני סבור כי משה השיג מעלה זו של הדיבור פנים בפנים. לפי שישראל בחטאת העגל נפרש הדיבור והשכינה מהם. כי בראשונה היה מראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיניהם. ועכשיו לא היו רואים אלא עמוד הענן מרחוק. בענין שנחסרה ונחלשה דעתם והשגתם ונכפלה למשה להשיג דיבור השם פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו. ואחר שראה עצמו מוכן ומושפע מהכבוד האלהי פנים בפנים. אמר זה עת מוכן ועת רצון. ולזה אמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה שנראה שהם ראוים. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. וא"ת שאין אני ראוי. ואתה אמרת ידעתיך בשם. נראה שאני ראוי. ולו הונח שלא אהיה ראוי מצד עצמי. על דרך מציאת חן אני ראוי. וזהו וגם מצאת חן בעיני. וזהו על דרך ונח מצא חן בעיני ה'. שר"ל שלא היה ראוי מצד עצמו אלא שמצא חן בעיני ה'. וזהו שאמר בכאן ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך. כלומר אעפ"י שאיני ראוי. על דרך מציאת חן הודיעני נא את דרכיך. איזה דרך אוכל להתנהג עם בניך בהנהגתם. עד שאני בעצמי בלא מלאך אוכל להנהיגם. ובזה ואדעך כמו שאמר ידעתיך בשם. ואעפ"י שאיני ראוי יהיה על דרך מציאת החן. וזהו למען אמצא חן בעיניך. וראה כי עמך הגוי הזה. ואעפ"י שלא תעשה זה בעבורי יש לך לעשות בעבורם. וכן ראה כי עמך הגוי הזה. ובעבורם אני שואל ולתועלתם ולא בעבורי. וכן ראה כי עמך הגוי הזה. ואעפ"י שחטאו עמך הסליחה. אחר שהם עמך ונחלתך. וי"א ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. אם הוא לצרכי או לצורך העם. אם לצרכי יהיה על אחד מב' פנים. אם שאני איני כדאי להנהיג את העם ואצטרך מלאך. או שעון העם יורידני מגדולתי כאמרך לך רד כי שחת עמך. אם תאמר שאני איני ראוי והרי אמרת ידעתיך בשם בלי שתוף מלאך. ואל האופן הב' אמרת וגם מצאת חן בעיני. ולכן אם נא מצאתי חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ולו ב' פירושים וראה בעניים ואתה תנחם בדרכך. לפי שהם עמך ואין להם שר ומזל ולא אמצעי אלא אתה. ולמה זה תמסרם ביד אחר. ב' וראה בחסדך כי עמך הגוי הזה והוא עם קשה עורף. וצריך למנהיג רחום וחנון והמלאך לא ישא לפשעם עד כאן:

וירא איש מצרי ראה אחד מנוגשי פרעה מכה לאחד מבני הקהתי הלוים שהן אחיו והתחיל לקלל אותו בחרב שבפיו והרגו וטמנו בתוך מחנה ישראל שנאמר ויטמנהו בחול. וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. יצא ביום השני אמר לו דתן מה אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך כשם שהרגת אתמול את המצרי שנאמר הלהרגני אתה עושה אין כתיב כאן אלא אתה אומר. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי והלא תורת אלקים היא דכתיב תורת ה' תמימה אלא לפי שנתן נפשו עליה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר ואשב בהר ארבעים יום הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך הלא עם ה' הם שנאמר והם עמך ונחלתך ואומר עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדינין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך והלא המשפט לאלקים הוא אלא לפי שנתן נפשו על הדינין שנאמר ויצא ביום השני ואומר מי שמך לאיש שר ושופט ואומר ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו: