Quotation_auto על שמות 33:11

ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. לפי שראה שישראל היו מוכנים לקבל איזו הכנה והכנעה בעבור חטאם. לקח את האהל הוא האהל המיוחד לשכינה לדבר אליו. ונטה לו חוץ למחנה. בענין שיכנעו לבם בראותם שאינו רוצה לישב ביניהם בעבור חטאם. אחר שמאסו את ה' אשר בקרבם וירד ה' על הר סיני לדבר עמהם. ראוי לנטותו חוץ למחנה. בענין שכל מבקש ה' יצא אל אהל מועד ולא יחשבו שהשכינה בקרבם כבראשונה. ואולי משה בחכמתו עשה זה. בענין שיתקיים מאמר ה' יתברך שאמר כי לא אעלה בקרבך. ולכן נטה האהל מחוץ למחנה להשלים רצון השם. בענין שכשיבא לסדר שאלתו יהיו ישראל מוכנים. וכל דברי השם מקויימים ולא יהיה לו פתחון פה כנגדו. והאומר כי זה לאות שכבר היה המשכן עשוי למשה ומשה הקימו מחוץ למחנה וכל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. ואחר שזה כן איך אמר וקרא לו אהל מועד. כי אם היה המשכן שמו היה אהל מועד. כדכתיב מאהל מועד. והיאך אמר וקרא לו אהל מועד. ועוד כי הקבלה תכריע שאומרת שהמשכן נצטוו בו לכפרת העגל ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ואם הפרשיות כסדר הרי חזר ואמר אחר העגל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בענין שלא יכנסו בהם ערב רב כבראשונה. אחר שהם עשו העגל. ואמר והיה בצאת משה האהלה. להורות שהיה עושה רושם בלבם יציאת משה. והיו עומדים לכבוד משה והביטו אחרי משה מרוב חבה. אחר שראו אשר הערה למות נפשו בעבורם. ורמז גם כן אחרי משה. שלא היו יכולין להסתכל בפני משה בסבת חטאתם. אלא והביטו אחרי משה. וזה כעין מה שאמרו על וייראו מגשת אליו. בא וראה כחה של עבירה כי קודם החטא נאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיני בני ישראל. ואחר העבירה אפילו פני הסרסור לא היו יכולין לראות. ואמר וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו. לזכותם במראה השכינה ושיתנו כבוד לשמו. וכן שיראו חסרונם. כי בראשונה היו רואים עמוד האש. ועכשיו בחטאתם לא היו רואים אלא עמוד בעב הענן. ולפי שאולי נאמר שהיה מדבר עם משה בעמוד ענן. אמר שאינו כן אלא ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. בלי אמצעי ובלי ענן. ולהורות כח משה על שאר הנביאים אמר ושב אל המחנה. כי שאר הנביאים היו פוחדים ורועשים וחרדה נופלת עליהם עד שאינן יודעים היכן עומדים. אבל משה אע"פ שהיתה נבואתו באספקלריא המאירה. מיד ושב אל המחנה בלי ערבוב. ואפי' יהושע תלמידו לא ימיש מתוך האהל בעוד שמדבר עם משה ה' הגדול. וזאת מעלה גדולה במשה וביהושע תלמידו. ובפרשת שלח לך הארכתי בזה:

ולהורות על מעלת יעקב בהשגה זו בין בהווה בין בעתיד. אמר ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. כי לא היל"ל אלא ויעל מעליו אלהים. ולכן כתב הרב הגדול ז"ל איני יודע מה מלמדנו. והנראה כי זה הפסוק מורה על מעלת השגת יעקב. לפי שידוע כי שאר הנביאים מלבד מרע"ה היתה השגתם באספקלריא שאינה מאירה. ולכן לא היתה השגתם שלימה אלא ברעש ובקולות. כמו שקרה ליחזקאל ולישראל במתן תורה. עד שלסבת זו לפעמים היו זעים וחרדים ונבהלים ומתנועעים ממקום למקום. כמו שאמר במתן תורה וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ואמר בדניאל וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו אתי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. ואמרו ז"ל מי הם אלו האנשים חגי זכריה ומלאכי. ואין לתמוה על זה כי דניאל לא היה נביא ולא חרד. והם היו נביאים וחרדו. לפי שלפעמים צורף גדול אחד יתמה ויחרד כשיראה לנפח אחד עושה מחט ברזל אחד. לפי שאינו אומנותו. וכן דניאל היה אומן במראה הזאת שהוא כמו חזיון. והאחרים היו נביאים והיו תמהים וחרדים שלא היתה אומנותם. ואפי' רבי עקיבא אמרו עליו כשהיה מתפלל היו מניחים אותו בזוית זו ומוצאין אותו בזוית אחרת מרוב התבודדתו וממוראו של שכינה. אבל משה רבינו עליו השלום שהיתה נבואתו באספקלריא המאירה לא היה מתפעל ולא היה מתנועע. אלא כאשר ידבר איש אל רעהו. ויש בזוהר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. בלי זיע וחרדה ובלי התפעלות בגופו ובדעתו. בענין שמיד שב אל המחנה כאלו לא נדבר עמו. ואף יהושע נערו ותלמידו לא ימיש מתוך האהל בזמן הדיבור. ולא היה מתפעל ממנו. אבל שאר הנביאים היו מתפעלים ומתנועעים ממקום למקום ממוראו של שכינה. ולכן אמר ביעקב עליו השלום ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. להורות על מעלתו שהורגל בנבואה פעמים שלש. כאומרו ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל. וכתיב וירא אלהים אל יעקב עוד. וחזר ואמר ויאמר לו אלהים וחזר לומר ויאמר לו אלהים אני אל שדי. עד שלרוב הרגלו בנבואה לא היה מתפעל וזע וחרד ומתנועע ממקום למקום. אלא במקום אשר דבר אתו אלהים עלה מעליו אלהים ולא במקום אחר כשאר נביאים. ולכן אמרו שופריה דיעקב כעין שופריה דמשה. ואמרו שראוי היה יעקב שתנתן התורה על ידו אלא שלא הגיע הזמן. ולכן תמצא שכתב בכאן ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן מה שלא כתב במקום אחר. להורות לשם על השגתו ומעלתו. ולא די זה אלא שקרא למקום אשר דבר אתו אלהים בית אל. מוכן לכל השגה כאלו היה בית אל. וזה השם נשאר לעולם על מעלתו. וזהו ויסעו מבית אל ותלד רחל ותקש בלדתה. להורות כי לא שלו ולא שקט אלא בכל מסעיו היו ייסורין באין עליו מלבן ומעשו ומדינה ומדבורה. וזה האחרון הכביד בעוד כברת ארץ לבא אפרתה מתה רחל ולא נתנו לו מקום להכנס לעיר. וכל זה לטובתו ועל פי הדיבור כמאמרם זכרונם לברכה ברחל. וכן דבורה לכפר על מעשה שכם. וכל זה לפי שלא נתן מקום ליצר הרע לשלוט עליו כדכתיב וירא כי לא יכול לו. אבל נגע בבת עינו היא רחל. ולכן כתיב ותקש בלדתה כי קושי הלידה בא מצד הדין שנקרא אבן ומכשול. ולכן נקרא מושב היולדות אבנים ומשבר שמצד אבן נגף בא. ולכן צותה תורה שבר תשבר מצבותיהם. ואמר בצאת נפשה כי מתה. להורות על מעלתה שבעת יציאת נפשה וצערה קראה שמו בן אוני בן צערי בן אבלי וראתה ענין פלגש בגבעה. וכל העתידות של שבט בנימין כמו שפירשתי בפרשה של מעלה. ואמר ויצב יעקב מצבה על קבורתה. להורות שראה יעקב שהדבר היה מאת השם יתברך שתהא עזרה לבניה דכתיב קול ברמה נשמע וכו'. ולכן הציב עליה מצבה. ולהורות שענין קבורה זו היתה לעתיד. אמר היא מצבת קבורת רחל עד היום הידוע יום הגאולה:

והקרוב אלי על דרך הפשט כי מ"ש ידעתיך בשם. וכן מה שאמרנו מה מקום או זמן או עת רצון מצא משה עכשיו. נראה שכל זה הוא סמוך על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זאת מעלה גדולה במשה על שאר הנביאים כמו שכתבנו. ולא כתב כן בכל התורה כולה. אשרי ילוד אשה שכך נאמר עליו שהיה מדבר עמו פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זה מרוב חבה ומציאת חן. וזהו ידעתיך בשם משאר הנביאים לדבר עמך פנים בפנים. וגם מצאת חן בעיני כאומרו כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זה מרוב חבה ואהבה וחן וחסד לדמות הצורה ליוצרה. ולכן אחר שמת משה שכתב בכאן ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. והוא השיג השגה גדולה מה שלא השיג עד כאן. אמר עכשיו הוא עת רצון ואמר ראה אתה אומר אלי. לאיש כמוני שנתת מהודך עליו אתה אומר העל את העם הזה ע"י מלאך. וכל המלאכים שואלים איה מקום כבודך ועמי דברת פנים בפנים. ואיך היה זה אחר שאתה אמרת ידעתיך בשם באומרך ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. וגם מצאת חן בעיני באומרך כאשר ידבר איש אל רעהו. ואם כן איך ידעתני. אחר שלא הודעתני את אשר תשלח עמי. ואחר שראה שהיה עת רצון לא רצה לשאול על דבר המלאך לפי שהוא נקל בעיניו. ושאל הודיעני נא את דרכיך. ואחר שידע דרכיו הדבר האחר מושג מצד עצמו. וכן אני סבור כי משה השיג מעלה זו של הדיבור פנים בפנים. לפי שישראל בחטאת העגל נפרש הדיבור והשכינה מהם. כי בראשונה היה מראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיניהם. ועכשיו לא היו רואים אלא עמוד הענן מרחוק. בענין שנחסרה ונחלשה דעתם והשגתם ונכפלה למשה להשיג דיבור השם פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו. ואחר שראה עצמו מוכן ומושפע מהכבוד האלהי פנים בפנים. אמר זה עת מוכן ועת רצון. ולזה אמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה שנראה שהם ראוים. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. וא"ת שאין אני ראוי. ואתה אמרת ידעתיך בשם. נראה שאני ראוי. ולו הונח שלא אהיה ראוי מצד עצמי. על דרך מציאת חן אני ראוי. וזהו וגם מצאת חן בעיני. וזהו על דרך ונח מצא חן בעיני ה'. שר"ל שלא היה ראוי מצד עצמו אלא שמצא חן בעיני ה'. וזהו שאמר בכאן ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך. כלומר אעפ"י שאיני ראוי. על דרך מציאת חן הודיעני נא את דרכיך. איזה דרך אוכל להתנהג עם בניך בהנהגתם. עד שאני בעצמי בלא מלאך אוכל להנהיגם. ובזה ואדעך כמו שאמר ידעתיך בשם. ואעפ"י שאיני ראוי יהיה על דרך מציאת החן. וזהו למען אמצא חן בעיניך. וראה כי עמך הגוי הזה. ואעפ"י שלא תעשה זה בעבורי יש לך לעשות בעבורם. וכן ראה כי עמך הגוי הזה. ובעבורם אני שואל ולתועלתם ולא בעבורי. וכן ראה כי עמך הגוי הזה. ואעפ"י שחטאו עמך הסליחה. אחר שהם עמך ונחלתך. וי"א ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. אם הוא לצרכי או לצורך העם. אם לצרכי יהיה על אחד מב' פנים. אם שאני איני כדאי להנהיג את העם ואצטרך מלאך. או שעון העם יורידני מגדולתי כאמרך לך רד כי שחת עמך. אם תאמר שאני איני ראוי והרי אמרת ידעתיך בשם בלי שתוף מלאך. ואל האופן הב' אמרת וגם מצאת חן בעיני. ולכן אם נא מצאתי חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ולו ב' פירושים וראה בעניים ואתה תנחם בדרכך. לפי שהם עמך ואין להם שר ומזל ולא אמצעי אלא אתה. ולמה זה תמסרם ביד אחר. ב' וראה בחסדך כי עמך הגוי הזה והוא עם קשה עורף. וצריך למנהיג רחום וחנון והמלאך לא ישא לפשעם עד כאן: