Chasidut על שמות 33:11

וזאת מוכחת, שגם שכלם לא שכל אנושי אשר יחקור האדם הוא, רק הופעה ממרום הוא, אשר ד׳ הופיע מרוחו לישראל ותמידית היא, מקודם ע״י הנביאים, אח״כ ע״י אנשי כנה״ג, ע״י התנאים וכו׳. וכיון שהדורות יורדים ואור ד׳ מסתתר בכל פעם יותר, לכן גם שכל התורה, שהוא הופעת רוח ד׳, ג״כ מתמעטת ומתצמצמת בכל פעם יותר. אבל אנו אין צריכים לראיות והוכחות לזה בשכל, כי] אחת מעיקרי התורה וישראל הוא שנאמין באמת, שהיא תורה מן השמים, תורה שבע״פ שניתנה מסיני ונתגלה לנו אח״כ ע״י התנאים והאמוראים הקדושים, וגם הם היו ארובות השמים להאיר בהם לישראל, והגמרא [ברכות ס״ג] אומרת עה״פ ודבר ד׳ אל משה פנים אל פנים א״ר יצחק א״ל הקב״ה למשה, משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה, הפשוט והדרש עולים בכוונה אחת, לא שכל בלבד יש בתורה רק גם אור אלקות שע״י התורה נעשה בחי׳ ודבר פנים אל פנים.

דבר אל בני ישראל וגו' (ויקרא א ב). בויקרא רבה פ"ב (ויק"ר ב' ד') אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מכל שבעים אומות שיש לך, אין אתה מצווני אלא על ישראל, אמר לו הקב"ה מפני שהמלכוני על הים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), עד כאן דברי המדרש. ונ"ל כי כתיב (דברים ה ד) פנים בפנים דבר ה' עמכם, וקשה הא כתיב (שמות לג כג) ופני לא יראו. ועל כרחך צריך לומר דבחינת פנים דקדושה אינם נראים, אבל דבור יכול להשיג מבחינת פנים, וכן נאמר (שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים בפנים, אף דכתיב ופני לא יראו, והבן. אך קשה מאי פנים בפנים, הא לא נראה אל פניהם, ושמא תאמר כי שמעו הקול לצד פניהם, הא באמת במתן תורה נשמע הקול מכל צדדים ומכל עברים (שמו"ר ה' ט'), ועל כרחך צריך לומר דהכי פירושו, דהא ישראל הם מבחינת פנים, כמ"ש (תהלים כד ו) זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, (תהלים סז ו) יאר פניו אתנו סלה, והתורה בבחינת פנים ותורה אור (משלי ו כג), וכתיב (משלי טז טו) באור פני מלך, והבן. ועוד י"ל שישראל ותורה הן מז' דברים שקדמו לעולם (פסחים נ"ד ע"א), והוא בבחינת השגחה גלויה, דהטבע אין לה מציאות קודם הבריאה, והשגחה גלויה היינו בחינת פנים והבן, ולכך כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב יט) קומי רוני וגו' (מעילה ל"ב ע"ב), והבן. ואמר בלילה, משום דאז אין מטרידו שום דבר ותורתו זכה, ולכך משתבח הקב"ה בשבחייהו דישראל בתפלין של ראש שלצד הפנים, קשר של תפילין בחינת אחוריים, כמו שדרשו (ברכות ז' ע"א) וראית את אחורי. ולכך התורה שייכה לישראל דוקא, דאומות העולם יונקים רק מאחוריים, וישראל מבחינת פנים, וידוע דבחינת פנים הוא בחינה דאתגליא, ואחוריים הוא בחינה אתכסיא, וכמו שפירשו חביבין ישראל שנקראים בנים וכו' חבה יתירה נודעת להם וכו' (אבות פ"ג מי"ד), והבן. ונקדים עוד על פי מה ששמעתי מהמגיד הקדוש מקאזאניץ על התרגום שמפרש על הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד, ה' מלכותיה קאים לעלם וכו' לשון הוה, כי לשון הקודש הוא בבחינת פנים, והתרגום בבחינת אחוריים בחינה דאתכסיא, ולכך על ימלוך פירש קאים, ר"ל דלעת עתה הוי רק בחינת אתכסיא ולא באתגליא, והבן. והנה הטעם שלא אמרו ה' מלך, משום דהם הוי בבחינת פנים, ולא יתכן כעת מלך בבחינה זו רק ימלוך, ולכך כיון שהם בבחינה זו, התורה שייכה להם דוקא. וזה פירוש המדרש שלכך איני מצוה לשום אומה רק לישראל, מפני שהמליכני וכו' ואמרו ה' ימלוך וגו', מורה דהם בבחינת פנים, והתורה גם כן בבחינת פנים, והבן כי נכון הוא בס"ד.

(ה) עוד יתבאר התרגום יונתן הנ"ל. והמדרש ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג טז), זה שאמר הכתוב (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. על פי שמצינו בכלב שאמר (יהושע י"ד) ואשיב להם דבר כאשר עם לבבי. ודרשו רז"ל (במדרש רבה שלח (פרשה ט"ז) סי' י"ט), ולא כאשר עם פי, ודרשו רז"ל מלמד שדבר עמהם אחד בפה ואחד בלב לומר אני עמכם בעצה, עד כאן. והנה ביהושע לא מצינו שעשה כן, ואדרבא מכלל הדברים שאמר כלב כן ליהושע, שמע מינה שיהושע לא עשה כן. ויובן כי כלב אף שהיה צדיק גדול, מכל מקום מדריגה זו שמצינו ביהושע לא מש מתוך האהל (שמות לג יא), לא מצינו בו. ומובן דזה שנאמר בו לא ימיש, אינו סר מהתורה רגע אחת, ונתעצם בהתורה ונעשה עם התורה אחד ואין לו חיות אחר. וידוע מה שכתבתי בפרשת תשא (ד"ה בתנחומא) הא דאיתא ביו"ד סי' קנ"ז שיש הפרש בין יהרג ואל יעבור, או יעבור ואל יהרג. בשאר מצות בין חסיד ופרוש לשאר אנשים, וכתבתי דתרוייהו נפקו מהפסוק (ויקרא יח ה) וחי בהם, כי התורה ניתן לכל אחד כפי כחו, כמו שנדרש (שמו"ר ה' ט') על הפסוק (תהלים כט ד) קול ה' בכח וכו'. והנה לפי זה יובן דכלב שלא נתעצם כמו יהושע, הותר לו לשקר משום חיי נפשו, ולדידיה הפירוש וחי בהם ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב). אבל יהושע שנתעצם, היה אצלו אמירת שקר ביהרג ואל יעבור, ובודאי ניצל על פי נס. והנה באמת שקר היא טומאה, וכן כל עבירה, ואם החיה נפשו על ידו, הרי נצמח טהרה ממנו קיום נפש אחת מישראל שהוא כעולם מלא (ב"ב י"א ע"א), ובפרט שנצמח ממנו ויהס כלב (במדבר יג ל), והבן. והיינו פירושא דקרא מי יתן טהור מטמא לא אחד, שעדיין אינו אחד עם התורה, והבן. ולכך יהושע היה צריך לתפלה, ולא כלב. ונקדים עוד, כי לא יוכל להתעצם עם התורה, רק מי שהוא אצלו כאפס וכאין, כמאמר משה ונחנו מה (שמות טז ז), וכמו שמפרשים אנכי עומד בין ה' וביניכם (דברים ה ה), ר"ל מה שהאדם חשוב בעיניו עד שיצדק בעיניו לומר על עצמו אנכי, זה הוא העומד ומפסיק בין ה' וביניכם. וידוע (זוהר ח"ג ע"ג ע"א) כי אורייתא וקב"ה חד, על כן מהנמנע להתעצם עם התורה, רק מי שהוא עניו וכנ"ל. והיינו דברי התרגום כד חמא משה ענותנותו דהושע, ר"ל עניו וצדיק עד שנעשה אחד עם התורה, אם כן לא יוכל לעשות כמו כלב וצריך לתפלה, קרא לו יהושע דהיינו יה יושיעך. וזה גם כן דברי המדרש ויקרא משה להושע וכו', וקשה למה יהושע היה צריך לתפילת משה ולא כלב, לזה אמר זה שאמר הכתוב מי יתן טהור, נ"ל.