Quotation_auto על שמות 36:7

ויקחו מלפני משה את כל התרומה. במספר. כדי להחזירה במספר. אשר הביאו בני ישראל והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר. והם. אולי יחזור לחכמים שהם הביאו אליו עוד על מה שהתנדבו נדבה בבקר בבקר. ולפי פשוטו והם חוזר לבני ישראל הנזכרים. לרמוז שהביאו כל הנדבה של המשכן בשני בקרים וזה להורות על זריזותם. וכן אמרו במדרש לבקרים אצמית כל רשעי ארץ. בשביל שני בקרים של נדבת המשכן אצמית כל רשעי ארץ. ולכן ויאמרו אל משה מרבים העם להביא. כי זה דבר גדול להתנדב נדבה גדולה כזה ומדברים גדולים בזמן קצר כזה. ולכן ויצו משה ויעבירו קול במחנה. סתם במחנה של מטה ובמחנה של מעלה. להודיע חבתם של ישראל להתדבק בשכינה. כלומר ראה אומה גדולה כזה כי אע"פ שהתנדבו לעגל לא היתה מלבם. ולכן לא התנדבו אלא מעט מזער. עד שכל מה שהביאו קשרוה בבגד א' דכתיב ויצר אותו בחרט. אבל עכשיו בנדבת לבם ובשמחתם. הביאו נדבה גדולה עד אין מספר והותר. ולכן עבר הכרוז כל איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה. ואמר והמלאכה היתה דיים להורות כי אע"פ שהמלאכה היתה מלאכה רבה. ובכל המלאכות הגדולות ברוב יחסר. אמר שבכאן היתה המלאכה דיים לכל המלאכה הגדולה לעשות אותה והותר:

רבי יהודה אומר יום גידול נילוס היה והלכו כולם לראות והוא לא הלך אלא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו לחשוב חשבונות של רבו. רבי נחמיה אומר יום טיאטרון הידודלכו כולן לראות והוא לא הלך. ר' שמואל בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ממש ר' חייא מתני איקונין לאביו ראה וצנן דמו שנאמר מידי אביר. ר' הונא בשם רב מתני איקונין של אמו ראה וצנן דמו שנאמר משם רועה אבן ישראל מי עשה כך מאל אביך ויעזרך. הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי אמר רבי חנינא כנגד עבודות המשכן. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה. בעי רב יוסף האי ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא מספקא ליה משום דכתיב והמלאכה היתה דים והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס או דילמא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא והכי קאמר דשלימא להו עבידתא. כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקררה אמתו שנאמר ותשב באיתן קשתו אמרה לו מה לך אמר לה אבא אני רואה. אמרה ליה והיכן הוא ואין איש מאנשי הבית. א"ל את בת חמורים אשר בשר חמורים בשרם וחמור אינו רואה אבל אנא מן הרואים שנאמר וירא את המקום מרחוק. אותו היום הלכו כולם לעבודה זרה והיא עשתה עצמה חולה כיון שחזרו הלכו חברותיה לבקרה אמרו לה מה לך שפניך כך ספרה להן כל המאורע אמרו לה אין לך תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין. אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת [לבעליכן ] שאף לכן תבע ועשו כן. ונכנסו כל השרים לחצירו של פוטיפר וספרו לו רצה להרגו אמרה ליה אל תהרגנו ותאבד מעותיך אלא תחבשנו. אפילו כן רצה להרגו עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקב"ה] חייך הואיל ואת לומדת עליו זכות שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים. ויש אומרים בת דינה היתה אלא שגידלה פוטיפרע:

דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר לעצמו ואף על פי שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם שנאמר ביד איתמר. שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ומשה היה גזבר לעצמו וכו'. אמר רבי יוחנן לשני בוקרים הביאו כל המשכן והותירו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו שנאמר והמלאכה היתה דים מה נעשה בנותר, אמר ליה לך ועשה בהם משכן לדברות, הלך ועשה כן כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי משכן העדות שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. מהו משכן משכן שני פעמים אמר רבי שמעון שני פעמים נתמשכן על ידיהם. אמר רבי ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד שנאמר משכן העדות עדות היא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר כעס עליה והניחה והיו שכנותיה אומרות לה אינו חוזר לך. לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך והיה ריח בשמים עליה מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקרא אותם מלכים לסוף ארבעים יום עשו את העגל. באותה שעה אמרו הגוים אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כשעמד משה ונתפלל עליהם אמר ליה הקב"ה סלחתי כדברך ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם והכל יודעים שסלחתי להם שנאמר ועשו לי מקדש: