Quotation_auto על שמות 6:7

ואמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך. לפי שאמר למעלה שיביא עליהם הקללות הנזכרות. עד שישליכם אל ארץ אחרת ויפיצם בכל הארצות. ואם כן לפי זה יאמרו נואש ח"ו ויתיאשו מן הרחמים. וזה שקר כי לעולם הם אסירי התקוה. ותוחלת יש להם לעולם. לזה אמר בכאן והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה. אל תתיאש מן הרחמים. כי ידו פשוטה לקבל שבים. ולכן והשבות אל לבבך. הדברים שעשית או שחטאת בהם. בגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שם. ותצדיק הדין לומר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ושבת עד ה' אלהיך. בתשובה שלימה בכל לבבך ובכל נפשך. ומיד ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. אע"פ שחזרת מתוך צרה ואינה תשובה שלימה. כאומרו ה' בצר פקדנוך. עכ"ז ושב וקבצך מכל העמים. ואע"פ שיהיה נדחך בקצה השמים. עכ"ז משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך בידו. ואע"פ שאתה בארץ טמאה. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך. לרמוז שבזכות האבות יבאו אל הארץ. וזהו וירישתה והטיבך והרבך מאבותיך. רוצה לומר מצד זכות אבותיך. ואולי יאמר אם יהיה נדחך. לרמוז על זה הגלות האחרון. שבו נתפזרו לארבעה רוחות העולם מקצה השמים ועד קצה השמים. ובראשונה אמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. שזה רמז על גלות נבוכדנצר שהגלם לבבל ולשאר ארצות ואלו היו קלים להתקבץ. אבל בגלות אחרון שהם נפוצים בקצה השמים היאך יתקבצו. לזה חזר לומר אם יהיה נדחך. כלומר אע"פ שיהיה נדחך בקצה השמים. משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. כמו שעשה במצרים דכתיב ולקחתי אתכם לי לעם. וכמו שכתב שם ארבעה לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם והצלתי אתכם ולקחתי אתכם והבאתי אתכם. כן כתב בכאן ארבעה לשונות של גאולה. משם יקבצך ה' אלהיך כנגד והוצאתי אתכם. ומשם יקחך כנגד ולקחתי אתכם. והביאך ה' אלהיך כנגד והבאתי אתכם. והטיבך והרבך מאבותיך כנגד וגאלתי אתכם. ועל זה אמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

וידבר אלהים אל משה. לפי שמשה אמר למה הרעות לעם הזה. השיב לו לפי דבריו שהוא אמר אמירה ודיבור. ואמר ה' למה הרעות. וכן אמר לדבר בשמך. לזה אמר וידבר אלהים ויאמר אליו. וכמו שהוא הזכיר למעלה רחמים ודין וישב משה אל ה' ויאמר אדני שהוא דין. לזה אמר בכאן וידבר אלהים ויאמר אליו אני ה' רחמים ודין. ולפי שאמר למה הרעות. אמר ויאמר אליו אני ה' ומאתי לא יבא רע. כי אני ה' טוב ומטיב. ומה שאמרת למה זה שלחתני. יש לך לידע שיש לי לקיים הדבר הזה. יש לך לידע כי טוב עשיתי להם. אבל לפי שיש להם להכנס לארץ ואין יכולים להכנס בה אלא ע"י ייסורין. כאומרם ז"ל שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנם להם אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל ועוה"ב. וז"ש וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען. וזה א"א בלא נאקה וצעקה. ולכן שמעתי את נאקת בני ישראל להוציאם מן הגלות ולהכניסם לארץ. לכן אמור לבני ישראל והוצאתי אתכם וגו' והבאתי אתכם אל הארץ. וכנגד מה שאמר והצל לא הצלת. אומר והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם וגו'. ואמר וגם אני שמעתי. להורות כי כמו שאתה שמעת נאקתם. גם אני שמעתי נאקתם ואזכור את בריתי. לכן אמור לבני ישראל והוצאתי אתכם. כי הוא התכלית המכוון. ופירש כיצד תהיה ההוצאה. ואמר וגאלתי אתכם והוצאתי אתכם. ולפי שכל אלו ייעודים גשמיים. חזר להבטיחם בייעודים נפשיים. וזהו ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים משגיח אליכם. וזהו ע"ד והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים. שארז"ל אטייל אתכם בג"ע. והנה בכאן כלל ד' דברים. כנגד ד' דברים שאמר משה כאומרו למה הרעות. למה זה שלחתני. הרע לעם הזה. והצל לא הצלת את עמך. כנגד למה הרעות. אמר אני ה' טוב ומטיב. כנגד למה זה שלחתני. וארא אל אברהם ובאתי לקיים דברי. וכנגד הרע לעם הזה. אמר שהיה טוב להם לתת להם את ארץ כנען. וזה א"א בלא ייסורים. וכנגד והצל לא הצלת. אמר והצלתי אתכם. ולזה האריך בכל זה הסיפור.

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. לרמוז כי כמו שהנשר מעורר קינו על גוזליו ירחף. כן השם העיר קינו במתן תורה קודם שיעוררו הם משינתם. כדכתיב ויהי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר. בענין שיהיה ענן ה' עליהם. וזהו על גוזליו ירחף. ואמר ה' בדד ינחנו. לרמוז כי הטעם שהשיגו ישראל זאת המעלה לפי שהיו בטח בדד עין יעקב. כאלו היו כולם בלב אחד כאיש אחד. כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר ולא אמר ויחנו. באופן שהיו בדד ולא היה טינא בלבם מאלהי הנכר אשר בידם במצרים. לפי שכבר עזבו גלולי מצרים ונדבקו בשם ה'. וזהו ואין עמו אל נכר. לפי שכבר שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך. ואז נתקיים מה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וגו'. וכתיב בתריה ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. וזהו שנאמר בכאן ירכיבהו על במותי ארץ. שהיא ארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות כדכתיב הרים סביב לה. ולפי שבהרים לא ימצאו התנובות. אמר בכאן ויאכל תנובות שדי. לרמוז שאע"פ שהיא ארץ הרים. ימצאו בה כל הפירות והתענוגים וכל מיני מתיקה ושמן ונהרי דבש וחמאה שלא כמנהג העולם. לפי שה' אלהיך דורש אותה ומברך אותה ברכות שמים מעל. לרמוז שאין ברכתם תלויה בשמים כמנהג העולם. לפי שאין מזל לישראל. אבל ברכתם למעלה מן השמים. וזהו ברכות שמים מעל. ולפי שכל ברכתם שלא כמנהג העולם. אמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. הראיתם מימיכם שמן ודבש יוצא מן הסלעים או מצור החלמיש. אבל ברכת ה' היא תעשיר. שאע"פ שארץ כנען טרשים וסלעים מכל מקום היא זבת חלב ודבש. וזהו חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים אע"פ שהיא ארץ הרים. ולפי שאלו דברים נופלים לתענוגי האדם בדבש וחלב תחת לשונם. אבל עיקר חיי האדם הוא הלחם והיין להסעיד ולשמח לבות האדם. לזה אמר כי לא יחסר כל בה. כי כל אלו התענוגים הם עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר. שיש שם לחם רב ויין חמר כיד המלך. ואחר זה יש בה שאר התענוגים. וזה ג"כ שלא כמנהג העולם היות מצוי בה גרעין חטה גדולה ככוליא וענב אחד גדול כחבית מים. עד שבזה וישמן ישורון ויבעט. לפי שחשב שאלו הדברים טבעיים בארץ. ויטוש אלוה עשהו. רוצה לומר שעשה אותו ובראו. ועשה כל אלו הטובות בהשגחה ובברכה: