Quotation_auto על תהילים 143:2

ולפי שהדין עמוק מי ימצאנו צריך לעשות פשרה. לפי שצריך לברוח מהדין. ואנו מבקשים רחמים מהשם יתברך ולא דין. וזהו ואלה המשפטים פשרה ודין. כי המשפט הוא רחמים מעורב בדין כאומרו תאחז ידך במשפט. ולכן דוד קודם החטא אמר אני בצדק אחזה פניך בכח הדין. ואחר שחטא אמר ואל תבא במשפט את עבדך. שאפי' ברחמים לא היה יכול לעמוד. ולכן אין לרדוף אחר הדין. ולכן אמרו הישר והטוב זו פשרה. וזהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ולא תלכו אחר הדין. ולכן הסנהדרין צריכין לישב בלשכת הגזית. לפי שירושלם צדק ילין בה והיו מלינין בה הדין ומחמיצין אותו ועת מרצחים. ועכשיו אפי' דיני נפשות דנין בה בעת וברגע אחד. ואפי' שהיא מיוסדת בדין. ואמר ואני אהיה לה חומת אש סביב מצד הדין. ולכבוד אהיה בתוכה מכח הרחמים והפשרה. ולכן סמך פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח. באופן שיהיה עליהם אימת מקדש כדכתיב וממקדשי תיראו. ואם יהיה להם יראה מצד הדין. לא ידינו אותו בלא ראות וייראו מלפניו וירדפו אחרי הפשרה. ויעשוה קודם שידעו היכן נוטה הדין. ולכן אין לדון בדיני הכותים לפי שהם באים מכח הדין. הוא עשו איש אדום. ואין להם פשרה ורחמים. אלא יין חמר מסך מדת הדין הקשה. והבא לפניהם הוא מחלל את הש"י. שהוא רחום וחנון ואינו רוצה להדבק בו. ומיקר שם עבודה זרה. שהיא דין וזעם ועברה. וזהו לפניהם ולא לפני כותים. וכן לפניהם ולא לפני הדיוטות. לפי שההדיוט אינו יודע בטיב הדין והולך אחרי הבצע שהיא הפשרה. ואולי הוא גוזל לאחד מהם. והפשרה צריכה שתהיה קרובה לדין. והוא אינו יודע בזה ומעול וחומס. ולזה השוום לפניהם ולא לפני כותים לפניהם ולא לפני הדיוטות. ולכן המביא דין לפני הכותים הוא גורם למדה"ד להתפשט בעולם. ולא יבחין בין צדיק לרשע בין הדיוט לגדול. אחר שהם קשורים במדת הדין. ולכן אמר ואלה המשפטים בוא"ו. כלומר כמו שהזהרתיך למעלה לא תעשון אתי אלהי כסף וכן לא יהיה לך אלהים אחרים. אלא מזבח אדמה תעשה לי וגו'. בכל מקום אשר אזכיר את שמי של רחמים. אבא אליך וברכתיך. ולכן אם מזבח אבנים תעשה לי לא תניף עליהם ברזל שהוא מקצר. ובעל דין קשה מהאבן וכו'. לא תעלה במעלות על מזבחי שהוא לרחם ולכפר. אשר לא תגלה ערותך עליו. כי הערוה היא מכח הדין. ולכן סמך ואלה המשפטים בוא"ו לקשרם למעלה. שיהא הדין לפני ישראל שהם סוד הרחמים. ולא לפני כותים ולא לפני הדיוטות שהם מכח הדין. ובזכות זה ציון במשפט תפדה שהוא רחמים. ולזה סמך שש שנים יעבוד ובשביעי יצא וגו'. שהוא סימן גאולתנו כאומרם שיתא אלפי שני הוי עלמא כו'. ואז יתקיים ועבד חפשי מאדוניו. והטעם שהתחיל בשלוח העבדים. לפי שבזה הדבר ראוי לשים לפניהם. אחר שהם היו עבדים במצרים והשם יתברך הוציאם מעבדות לחירות. כאומרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך. ראוי להם שישלחו עבדיהם חפשים. ושתהיה זאת המצוה ראשונה להם לרחם על העבדים. וזהו ואלה המשפטים הראוים לשים לפניהם עתה. כי תקנה עבד עברי ובשביעית יצא לחפשי חנם. כמו שהם יצאו חפשים ביד רמה:

ואולי רמז הצור תמים פעלו. על מעשה בראשית. לפי שכל מעשה בראשית הם שלימות ואין בהם נפתל ועקש. והשם ראה הדבר הראוי לכל פועל בחכמה נפלאה. כאומרו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. לרמוז שפעולות השם היו רבות וכולם בחכמה. וזה פלא. כי מי שעושה דבר אחד שלם יהיה פלא. אבל כשיהיו רבות א"א שיהיו שלימות. ולכן כל מעשה בראשית בצביונן נבראו. וכולם הם בתכלית השלימות. ולזה אמר במעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. להורות שאם יבא אדם ויאמר למה נברא דבר זה. כך תשובתו היא שהשם ראה שהיה טוב בזה הסדר ולא בסדר אחר. ולכן לפי שבכאן קרא שמים וארץ שיהיו עדים. וגם כלולים ארבעה יסודות שבהם נברא העולם. ולזה אמר הצור תמים פעלו. ואע"פ שהוא צור ותקיף. וברא כל הדברים בשם אלהים התקיף והחזק שהוא מדת הדין. עכ"ז כל דרכיו משפט. רוצה לומר כל דרכיו ברחמים. דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. ומלת משפט היא רחמים לפי האמת. וזהו תאחז ידך במשפט. ומה שאמר ואל תבא במשפט את עבדך. לפי שקודם החטא אמר אני בצדק אחזה פניך שהוא דין גמור. אבל אחר שחטא אמר שאפילו ברחמים לא יכנס עמו. ולכן נאמר במעשה בראשית ביום עשות השם אלהים ארץ ושמים. ששתף מדת רחמים עם מדת הדין. וזהו הצור תמים פעלו. כלומר אע"פ שפעולת השם היה בדין שהיא מדת אלהים הנאמר במעשה בראשית. עכ"ז כל דרכיו משפט ברחמים שהוא שם יהו"ה. וכן אע"פ שהוא אל אמונה ואין עול. עכ"ז צדיק וישר הוא. שנכנס עם האדם לפנים משורת הדין. שזהו הישר והטוב: