מילון על בראשית 1:1

מעשה בראשית.
בראשית ברא אלהים שמים וארץ, והארץ היתה מעֻלפת בערפל, חבושה בחשֵכה ורוח אלהים מרחפת על פניה, וַיְצַו אלהים: יהי אור; ויהי אור, וירא אלהים (לאור הזה) את כל מסתרי הַחֹמֶר הֲרַת עולם,^*)וועלט מאטעריע. ועל דרך זה אמרו חז״ל במסכת חגיגה (יב.) אמר ר׳ אלעזר אור שברא הקב״ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כו׳ וכן אמר ר׳ יעקב כי באור ההוא היה אדם צופה ורואה ומביט מסוף העולם ועד סופו. ויבדל בין האור ובין החשך, ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה, ולראשית הלילה והמנוחה קרא ערב, ולראשית האור והעבודה קרא בקר, ויהי ערב ויהי בֹקר יום ראשון. אך בתורת משה כתוב יום אחד תחת יום ראשון, ופשר הדבר אין מקומו פה בספר דברי הימים, ושמתי לו מקום בספר אשר יעדתיו לבאר בו הליכות ספרי קדשנו וטעמי מצות התורה.^*)וזה לשון המבאר לספר נתיבות השלום (בראשית א׳, ה׳): ואמר יום אחד ולא יום ראשון, לפי שאין ראשון בלי שני דעדיין לא נעשה השני, כי הראשון קודם להשני במנין או במעלה אבל שניהם נמצאים והוא ממאמר הנקרא מבעלי ההגיון מאמר המצטרף אבל האחד לא יורה על שני. ביום השני רָקע אלהים את רקיע השמים וימתחהו מעל כל יצורי התבל, וייסדהו בספירים וַיְקָרֵהו בחשרת מים ואגלי טל להשקות את האדמה ולהצמיחה. ביום השלישי יָסד את הארץ על מכוניה וּלְמֵזַח תמיד חגר אותה במים רבים, וביום ההוא הִדְשיא את הארץ דשא עשב מזריע זרע וַיִטַע כל עץ מאכל וכל נטעי נעמנים. ביום הרביעי פֵאַר וַיַעַד את רקיע השמים בַּעֲדִי השמש, הירח וכל כוכבי אור וישם חק למסלוליהם ותקופותיהם להיות לאותות ולמועדים לימים ושנים. ביום החמישי ברא אלהים את בעלי סנפיר וקשקשת וכל נפש החיה אשר שרצו המים למיניהם, גם כל בעלי כנפים המעופפים תחת רקיע השמים, ויטע בהם התשוקה לדבקה איש באשתו להחיות זרע ולפרות ולרבות בארץ. ביום הששי יצר אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו, זכר ונקבה ברא אותם, ולאחרונה ברא את האדם בצלמו כדמותו, ואז כֻּלוּ השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים את כל מעשה בראשית וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר פעל ועשה, ויברך את יום השביעי ויקדשהו, ועל כן צוה ה׳ גם אותנו לשבות ביום השביעי ולקדש אותו, ושמרו בני ישראל את השבת לדורות עולם וישבתו וינָפשו בו כמצֻוה עליהם מפי ה׳ ביד משה.