אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃
תוספתא (ליברמן)
מצות מגלה מתחלתה ועד סופה דברי ר' מאיר, ר' יהודה או' מאיש יהודי, ר' יוסה או' מאחר הדברים האלה, ר' שמעון בן לעזר או' מבלילה ההוא. אבל הכל מודים שמצותה לגמור עד סוף.
אור המאיר
איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני יובן ענינו על דרך דאיתא בתיקונים בראשית תמן רא"י תמן שמע"י תמן ב"ת וביארנו לקמן בדרוש ראש השנה באורך עיין שם ועיקר הדברים החכם אשר עיניו בראשו לבבו יבין וישכיל שאין שום פירוד בעולם הגם שאנו מכנים יתברך שמו ברבוי תואר הכנוים לפעמים אל ולפעמים גבור וכדומה מכנויים הנראים לכאורה שינוים ידע נאמנה הכל נמשך מפאת המקבלים ויכול האדם להבין זאת מבחי' הרוחניית שבו יש חמש חושים מחולקים בכלים נפרדים חוש הראות בעין וחוש השמע באוזן וחוש המשוש ביד וכדומה ואינו יכול להשתמש בפרטיות חושיו כי אם בכלים המיוחדים להם שאינו יכול לראות את הנשמע ולא לשמוע את הנראה אמנם יש חוש אחד הנקרא חוש המשותף ושם מעורבים יחד כל החושים ואיש הירא והתמים ההולך בדרכי השם ומטהר פרטי חושיו ומגביה את עצמו למעלה מהתחלקות יכול לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה כאשר כבר היה לעולמים במעמד הקדוש שזככו ישראל את גופם מכל טומאה מעידה עליהם התורה שראו בכלי העין את הקולות ועיין בדרוש שבועות שם הרחבנו ביאור הכלל היוצא מי שעיני שכל לו ילמוד סתום מן המפורש אם אדם הגשמי המורכב מארבע יסודות יכול להמציא בבחינת רוחניותו אחדות החושים בחוש המשותף כל שכן וקל וחומר בן קל וחומר במלך מלכי המלכים הקב"ה תמן אחדות גמור ואין שום פירוד והתחלקות המדריגות כלל לא ואני אמרתי לזה כיוונו חכמינו ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכו' כלומר אזהרה לאדם כשרואה שנוי תוארים אליו יתברך בתורתינו הקדושה לכנותו לפעמים באברים הגשמים יד ה' ותחת רגליו וישמע ה' אל תאמר ח"ו ותחשוב איזה ציור ותמונה ודיוקן או בחינת התחלקות כמו באדם הגשמי כי אם דברה התורה כלשון בני אדם לשבר את האזן שיכול לשמוע ואת העין לראות ואפשר שלזה כיונו במאמרם דע מה למעלה שהבורא ב"ה נתכנה בבחינת אברים נפרדים הכל ממך ובסבתך לשבר את האזן שיכול לשמוע והעין לראות וזהו ממך צריך לכנות אליו יתברך עין רואה ואזן שומעת ובאמת מצדו יתברך לית ציור ותמונה ודיוקן כלל והכל אחדות אחד ומיוחד וזהו הנרמז בתיקוני בראשית ותרגום יונתן בחוכמתא תמן רא"י ותמן שמע"י כלומר ראיה ושמיעה כולם מעורבים יחד בחכמה עילאה ועיין במקום אחר ביארנו זה לכמה פנים ולזה בא הרמז במגילה זאת להעיד על צדקות הצדיק איש יהודי היה בשושן הבירה בקליפות כל כך שגברה יד האויב ואעפ"כ ושמו מרדכי יובן על דרך מאמרם ז"ל מרדכי מן התורה מנין שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא מורה היות שזיכך מלא קומתו וראוי לכנותו בשם מרי דכיא ולהיות כי כן בין והבין אחדותו ויחודו וזהו בן משמעו לשון הבנה. הבין כל זאת יאיר אותיות רא"י ויו"ד יתירה על שם המחשבה נאמרה הרמוז לחכמה אות יו"ד והבן המן רא"י בן שמעי תמן בחכמה חוש השמע מעורבים יחד כנאמר בן קיש וכדבריהם שהקיש על דלתי רחמים כלומר על דבר הנראה בחינת דלת הביא לשם רחמים ולזה גמר הכתוב להיותו איש ימיני ימין עילאה ולא יתכן באמת לחבר רחמים המורה ימין אל בחינת הדלת המורה שמאל ודו"ק כי קצרתי:
תפארת שלמה
איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי וכו' עם הגולה אשר הגלה כו'. צל"ד שם התואר אשר תיארו בשם יהודי. גם מה משמיענו בזה אשר הגלה עם הגולה והלא כל ישראל גולים היו אך הנה אמרו רז"ל מפני מה נתחייבו שונאי ישראל כלי' מפני שנהנו מסעודה של אחשורוש. הענין הוא כי אמנם כל איש ישראל מחויב להיות מצר ודואג בלבו תמיד על צער גלות השכינה אשר בקרבו ולא ירהב בנפשו כי טוב לו לאמר שלום עליך נפשי אכול ושתה כו'. כי מה לך לאכול ולשתות ולהתענג בדשן נפשך ואתה אסור בכבלי הגלות וכביכול הוא אסור בזיקים ושמו מחולל בגוים זה ח"י מאות שנה. ובזה הי' חטא אותו הדור שנהנו שם מסעודתו של אותו רשע ושכחו את קלון בית ד' הנתנים בין העכו"ם. אך מרדכי הי' נקרא בשם יהודי אשר הגלה עם הגולה כו' כי הי' תמיד דואג ומצר ונאנח על הגולה וזה אשר הי' תמיד עם הגולה עם יכניה וכו':