וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו ושכבתי [וְשָׁכָ֑בְתְּ] וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעַשִֽׂין׃
אור המאיר
ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם והוא יגיד לך את אשר תעשין מובן ע"ד שדברנו עד פה שהענין מוסב על התפלה ומי האיש שכחו יפה בפיו להוציא אותיות שלימות וצירופים קדושים ומברר אוכל מפסולת כמבואר והוא זורה את גורן השעורים הלילה וכיון שכן כחו יפה של צדיק בודאי לו נאה לגרום יחודים בתפלתו לשלול זולתו שכל עצמו בכוון תפלתו לשאול אוכל לנפשו תועלתו מעט ומאומה אין בידו וזהו שרומז הכתוב ויהי בשכבו וכל מקום לשון שכיבה הוא לשון יחוד כנזכר בזוהר כלומר בגשתו של צדיק אל עבודתו זו תפלה והיינו ויהי בשכבו וידעת המקום אשר ישכב שם והוא יגיד לך א"ת אשר תעשין ירצה יגיד לשון המשכה כלליות אלף בי"ת מאלף עד עד תי"ו וצדקות הצדיק עמדה לו להמשיך אל רות מדות המלכות צירופי אותיות התורה אפילו שבמדרגות התחתונים יחזיר מחשבה הנאצלת לשורשה ומקורה וגורם שפע וברכה עליונה בכל העולמות וזהו והוא יגיד לך א"ת האלף בית הצרופים אשר תעשין וע"ד הזוהר שכיבה לאעלאה בה ציורא דכ"ב אתוון ודוק: