תוספתא בבא קמא (ליברמן)
הרגו והרג את בהמתו כאחד, הרגו וקיטע את ידו כאחד, הרגו וסימא את עינו כאחד, פטור, שנ' ולא יהיה אסון ענוש יענש, הא אם יש אסון אין נענש. אבל הרג את בהמתו ואחר כך הרגו, קיטע את ידו ואחר כך הרגו, סימא את עינו ואחר כך הרגו, חייב, שנ' דמים לו שלם ישלם. זה הכלל כל שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחד, פטור, מיתה ואחר כך תשלומין, תשלומין ואחר כך מיתה, הרי זה חייב.
תוספתא בבא קמא (ליברמן)
העושה מום במוקדשין, אין משלם אלא חצי נזק. הכה את האשה ויצאו ילדיה, משלם נזק וצער ריפוי שבת ובשת לאשה, דמי ולדות, לבעל, שנ' ונגפו אשה הרה מה ת"ל הרה, ולדות לבעל הריון. נתגרשה מזה ונשאת לזה, נתגרשה מזה ונשאת לזה, ולדות לבעל הריון. היתה מעוברת מגר, ועבד משוחרר, ולדות של גר, ועבד משוחרר. לפיכך אם מת, הרי זה זכה. החובל בעבדו, ושפחתו העבריים בינו לבינן, הרי אילו נשבעין ונוטלין.