Responsa על ויקרא 25:14

1. אין לקנות כרטיס כזה, שהרי ודאי שיש טעות במחיר¹הרמב"ן בפירושו על התורה (ויקרא כה, יד) כתב שגם בקרקעות, שאין בהם דין אונאה לגבי החזרת המעות וביטול מקח - יש איסור הונאה. לכן גם אם אין דין אונאה, והמוכר או הקונה אינם מחויבים להחזיר את הפרשי הכספים או לבטל את העסקה מכל סיבה שהיא, לכתחילה אסור לקנות כרטיס וליהנות מטעות שטעה המוכר.
נראה שיש כאן גם מצוות השבת אבידה, כמבואר בבבא מציעא (לא ע"א), שם לומדת הגמרא מהפסוק 'לכל אבידת אחיך' - לרבות אבידת קרקע, ולכן אם אדם רואה שמים באים לשטוף את שדה חברו צריך לגדור בפניהם כדי שלא יזיקוהו. וכתב ערוך השולחן (חו"מ רנט, יז): "כן בכל עניני הפסד שיכול להיות אצל חבירו וביכולתו למנוע ההיזק - חייב למנוע, ואם לא עשה כן עובר בעשה ד'השב תשיבם', ובלא תעשה ד'לא תוכל להתעלם'". לכן מצווה להודיע לחברת התעופה על הטעות שחלה, ובוודאי שאין לקנות ממנה במחיר שהיא מפסידה ממנו.. אך יש הסבורים שמכיוון שאיננו יכולים לדעת את השיקולים הכלכליים של חברות תעופה - אין זה מספיק ברור שאכן מדובר בטעות, ומותר לקנות את הכרטיס²כן דעת מו"ר הגרנ"א רבינוביץ..

1. כאשר ישנה ברירה להתעסק בעסק מסחרי עם חברה של יהודי או עם חברה של גוי, ישנה בדרך כלל עדיפות לחברה שבבעלות יהודי¹על הפסוק: "וכי-תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מי עמיתך" (ויקרא כה, יד) דרשו חז"ל (ספרא, בהר, פרשה ג) "מנין כשהוא מוכר, לא תהיה מוכר אלא לעמיתך, ומנין כשהוא קונה, לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך". ועיין בתשובת הרמ"א (סי' י) שפסק כך להלכה אף "בהפסד ממון מועט"; כמו כן יעויין בספר "אהבת חסד" (פרק ה הלכה ו). בגדר "הפסד מועט" כתב מרן הגר"ש ישראלי שמסתברא, שההפרש הוא עד שתות, הינו ששית..

כל ניסיון להגדיר את מעשיו של המתווך באמצעות דיני גזל ואונאה עלול לגמד את האיסור. ועל כגון זה כבר נאמר "כי מלאה הארץ חמס", "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל"²בראשית רבתי (וישב, כמובא ברש"י בתחילת פרשת נח, בראשית ו, יג). המתווך הגוי המנצל את חברו עובר על איסור אונאת ממון. איסור אונאת ממון הוא חלק מאיסור גזל (בבא מציעא ס"א ע"א), שהוא אחד משבע מצוות בני נח. ולא עוד, אלא שאונאה שכזו, הנוגעת לגופו של האדם, הריהי חלק מדרישות של כל מערכת מוסר בסיסית.
ואין לומר שאין דין אונאה בעבדים (ראה חו"מ סי' רכז סע' כט), והוא הדין שאין דין אונאה באבר מאברי האדם החופשי, שכבר כתב הרמב"ן (בפירושו לפרשת ויקרא כה יד) שמה שנתמעטו קרקעות ועבדים מדין אונאה – רק מחיוב התשלומים נתמעטו, אבל האיסור בעינו עומד. ו"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה"³בבא מציעא ל ע"ב..