תלמוד ירושלמי סנהדרין
אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. מַאי טַעֲמָא. וְאַנְשֵׁ֣י סְדוֹם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַֽײ מְאֹֽד׃ רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים בָּעוֹלָם הַזֶּה. לַֽײ מְאֹֽד לְעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר. רָעִים אֵילּוּ לָאֵילּוּ. וְחַטָּאִים בְּגִילּוּי עֲרָיוֹת. לַײ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. מְאֹד בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
אבות דרבי נתן
אוהב את הבריות כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות ולא יהא שונא את הבריות שכן מצינו באנשי דור הפלגה שמתוך שאוהבין זה את זה לא רצה הקב״ה לאבדן מן העולם אלא פזרן בארבע רוחות העולם אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאים זה את זה אבדן הקב״ה מן העוה״ז ומן העוה״ב שנא' (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד וחטאים זה גילוי עריות לה׳ זה חילול ה׳. מאד שמתכוונין וחוטאים. הא למדת מתוך ששונאין זה את זה אבדן הקב״ה מן העולם הזה ומן העולם הבא:
אבות דרבי נתן
אנשי סדום לא חיין ולא נידונין שנא׳ (שם יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳. רעים זה עם זה. וחטאים בגלוי עריות. לה׳ זה חלול השם. מאד שהיו מתכוונין לעבירות דברי ר״א רבי יהושע אומר באין הן לדין שנא׳ (תהילים א׳:ה׳) (על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים) בעדת צדיקים בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר׳ נחמיה אומר אפילו בעדת רשעים אינן באים שנא׳ (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. קטנים בני רשעים לא חיין ולא נידונים שנא׳ (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור [וגו׳] [אשר לא יעזוב להם שורש וענף] דברי ר״א. רבי יהושע אומר (אינם) באים ועליהם הוא אומר (דניאל ד׳:י״א) קרי בחיל וכן אמר גודו אילנא וקציצו ענפוהי אתרו ענפיה ובדרו אינביה ואומר (שם) ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ובאסור די פרזל ונחש נאמר כאן שרשיו ונאמר להלן שרשיו מה שרשיו האמור להלן בגופו של אילן אף שורש האמור כאן בגופו של אדם הכתוב מדבר א״כ מה אני מקיים (מלאכי ג׳:י״ט) אשר לא יעזוב להם שורש וענף שלא תמצא להם זכות שיסמכו עליה. ואחרים אומרים באים הם ועליהם הכתוב הוא אומר (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה׳ אני אלו צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב אלו קטנים בני רשע וזה יכתוב ידו לה׳ אלו רשעים שפירשו מדרכיהם וחזרו בהם ועשו תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו גרי אומות העולם: