תלמוד ירושלמי סוטה
הלכה: תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּל־מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּלָשׁוֹן הַזֶּה עֲנִייָה וָאֲמִירָה כָּכָה וְכֹה הַרֵי הוּא בְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. בִּנְייַן אַב שֶׁבְּכוּלָּן מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. הָתִיב רִבִּי חַגַּי. וְהָֽכְתִיב וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי עֲנִייָה. וְהָֽכְתִיב וַיֹּאמְרוּ. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי אֲמִירָה. וְהָֽכְתִיב מֵײ֨ יָצָא הַדָּבָר. אִין תֵּימַר. בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְהָֽכְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. וְאִין תֵּימַר. קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. הֲרֵי פָרָשַׁת װִידּוּי מַעֲשֵׂר הֲרֵי הוּא לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהוּא נֶאֱמַר בְּכָל־לָשׁוֹן.