תלמוד על משלי 17:5

אין מתירין ציצית על המת אבא שאול בן בטנית אומר אבא אמר לי כשאמות התיר לו ציציות שיש בה משום קדושה וחכמים אומרים אין בה משום קדושה אלא עושה אותה תכריך למת ומרדעת לחמור:

רִבִּי זְעִירָא בְשֶׁם רַב אַבָּא בַּר יִרְמְיָה לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְיַעֲשֵׂה צְרָכָיו שָׁם. וְאִם עָשָׂה כֵן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר לוֹעֵג לָרָשׁ חֶרֶף עוֹשֵׂהוּ. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָא רוּבָּא וְרִבִּי יוֹנָתָן הָיוּ מְהַלְּכִין קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא וַהֲוָה רִבִּי יוֹנָתָן מַפְסֵעַ עַל קִבְרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא רוּבָּא כְּדוֹן אִינּוּן מֵימָר לְמָחָר אִינּוּן גַבָּן וְאִינּוּן מְעִיקִין לָן. אָמַר לֵיהּ וְחַכְמִין אִינּוּן כְּלוּם לָא כֵן כְּתִב וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. אָמַר לֵיהּ לִקְרוֹת אַתְּ יוֹדֵעַ. לִדְרוֹשׁ אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁאֲפִילוּ בְמִיתָתָן קְרוּיִין חַיִּים. וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה אֵלּוּ הָֽרְשָׁעִים שֶׁאֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים. מְנַיִין שֶׁהָֽרְשָׁעִים אֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת. וְכִי הַמֵּת מֵת. אֶלָּא אֵילּוּ הָֽרְשָׁעִים שֶׁאֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים. וּמְנַיִין שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ בְמִיתָתָן קְרוּיִין חַיִּים. דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר. אָמַר לוֹ לֵךְ וֶאֱמוֹר לָאָבוֹת כָּל־מַה שֶׁהִתְנֵיתִי לָכֶם עָשִׂיתִי לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם.

אָמַר רַב חוּנָה. מִשֶּׁנִּיתְנוּ הֲרוּגֵי בֵיתְתָּר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ. וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְנוּ לִקְבוּרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עָשָׂת בֵּיתְתָּר לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָמָּה חָֽרְבָה. עַל שֶׁהִדְלִיקָה נֵירוֹת לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָמָּה הִדְלִיקָה נֵירוֹת. שֶׁהָיוּ בּוּלֶווְטֵי יְרוּשָׁלִַם יוֹשְׁבִים בְּאַמְצַע הַמְּדִינָה. וּכְדוּ דַהֲווֹן חֲמֵיי בַּר נַשׁ סְלִיק לִירוּשָׁלִַם הֲווֹן אָֽמְרִין לֵיהּ. בְּגִין דְּשָֽׁמְעִינָן עֲלָךְ דְּאַתְּ בָּעֵי מִתְעַבְדָה אַרְכוֹנְטֶס וּבוּלֶבְיטֶס. וְהוּא אֲמַר לוֹן. לֵית בְּדַעֵתִּי. בְּדִיל דְּשָֽׁמְעִינָן עֲלָךְ דְּאַתְּ בָּעֵי מַזְבְּנָה אוֹסִייָא דִילָךְ. וְהוּא אֲמַר לוֹן. לֵית בְּדַעְתִּי. וֶהַוָה חַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ. מַה אֵתְּ בָּעֵי מֶן דֵּין. כְּתוּב וַאַנִא חֲתַם. וַהֲוָה כְתִיב וְחַבְרֵיהּ חֲתַם. וַהֲווֹן מְשַׁלְּחִין אוּנִיתָא לְבַר בֵייתָה וְאָֽמְרִין לֵיהּ. אִין אֲתַא פְּלָֽנְיָא מֵיעוֹל לְאוֹסְּייָא דִידֵיהּ לָא תְשַׁבְקִינֵּיהּ דְּהִיא זְבִינָא גַבּוֹן. וְכֵיוָן דַּהֲוָה שְׁמַע מִינְהוֹן כָּךֵ הֲוָה אֶמַר. הַלְווַי אְיתְבַּר רִיגְלֵיהּ דַּהֲהוּא גַּבְרָא. וְלָא סלַק לִירוּשָׁלִַם. הָדָא הוּא דִכְתִיב צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּכֶ֭ת בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ. צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ. אַצְדִי אוֹרְחֲתֵהּ דְּהָהוּא בֵייְתא. קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ. קָרַב קִצֵּ֛יהּ דַּהַהוּא בֵיְתא. מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ. מָלֵא יוֹמוֹי דְהַהוּא בֵיתָא. אוֹף אִינּוּן לָא נַפְקוֹן טַבָּאוּת. שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה.