תלמוד על משלי 23:2

רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. בֵּיצָה צְלוּיָה שֶׁלְּכּוּתִּים הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. תַּבְשִׁילֵי כּוּתִּים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּתַבְשִׁיל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן וָחוֹמֶץ. הָא דָּבָר בָּרִיא שֶׁנָּתַן אָסוּר אֲפִילוּ בַהֲנָייָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. יֵינָהּ שֶׁל אוגדור לָמָּה הוּא אָסוּר. מִפְּנֵי כְּפַר פַּגֵּשׁ. וְשֶׁלְּבּורְגָתָה מִפְּנֵי בִּירַת סוֹרִיקָה. שֶׁלְּעֵין כּושִּׁית מִפְּנֵי כְּפַר שָׁלֵם. חָֽזְרוּ לוֹמַר. פְּתוּחָה בָּכָל־מָקוֹם אֲסוּרָה וּסְתוּמָה מוּתֶּרֶת. נְקוּבָה וּשְׁתוּמָה הֲרֵי הִיא כִסְתוּמָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה אָמַר. הֲרֵי זוֹ כִפְתוּחָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וַאֲנָא יְכִיל קַייֵם. אִין הֲוָה עִילּוֹיֵהּ יְקִיר לֹא אִיתְפַּתָּחַת. וְאִין לָא אִיתְפַּתָּחַת. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אֲזַל לְהָדָא קִרְייָה דַשַׂמַרְייָן. אֲתַא סַפְרָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אַייְתִי לִי חָדָא קוּלָא שְׂתִימָא. אָמַר לוֹ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. אַטָרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. חֲמִתֵיהּ מַטְרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אִין אַתְּ מָרֵיהּ דְּנַפְשָׁךְ הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. וְאִין נַפְשָׁךְ מַרְתָּךְ וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלוֹעֶךָ אִם־בַּעַ֭ל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃ כְּבָר נִתְקַלְקְלוּ הַכּוּתִים.

ומ"ט גזרו בהו רבנן כי הא דר"ש בן אלעזר שדריה ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא א"ל (משלי כג, ב) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה הלך ר"ש בן אלעזר וספר דברים לפני ר"מ וגזר עליהן