תלמוד על קהלת 12:14

כִּ֡י הִנֵּה יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וגו׳. זֶה אֶחָד מִשִּׁשָּׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁהָיָה רִבִּי קוֹרֵא אוֹתָן ובוֹכֶה. בַּקְּשׁ֤וּ אֶת־י֙י כָּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ וגו׳. שִׂנְאוּ־רָע֙ וְאֶ֣הֱבוּ ט֔וֹב וגו׳. יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ וגו׳. כִּ֤י אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה וגו׳. וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּנִ֭י וגו׳. אָמַר לוֹ. לֹא הָיָה לָךְ לְהַרְגִּיז אֶת בּוֹרְאֲךָ אֶלָּא בִי. עֲשִׂיתָנִי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּךְ. אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבַד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי סָבוּר שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין וְנִתְייָרֵאתִי. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם שֵׁמוּאֵל רַבָּן שֶׁלְנְבִיאִים. שֶׁכָּתוּב בֵּיהּ וַיֵּ֙דַע֙ כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּן֭ וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וגו׳. נִתְייָרֵא מִיּוֹם הַדִּין. אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהָדֵין כִּ֡י הִנֵּה יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבוֹרֵא ר֗וּחַ וגו׳. אֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן חֵט נִכְתָּבִין לְאָדָם עֵל פִּינַקְסוֹ. וּמִי מַגִּיד לָאָדָם. הֲבָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יַעֲבֵץ. יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבוֹרֵא ר֗וּחַ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יַעֲבֵץ. אִילֵּין צִיפָּארֵיי. תּוֹהוּ חוֹשֵׁךְ וְאֲפֵילָה.