תלמוד על שמות 20:7

ברייתא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה: [גמ׳] אמר רבא באי זו ברכה אמרו ברכת שבעה ולא ברכת אירוסין. ואי זו היא ברכת אירוסין. אמר רב יהודה אמר רב אשר קב״ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע״י חופה וקידושין. [בא״י מקדש ישראל ע״י חופה וקדושין] ברכות היכי מברכין א״ר לוי בורא פרי הגפן ושהכל ברא לכבודו ברוך אתה ה׳ יוצר האדם. ברוך אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך יוצר האדם. שוש תשיש ותגיל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך משמח חתן וכלה. ברוך אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה דיצה רנה אהבה ואחוה שלום וריעות מהרה ה׳ אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חפות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם ברוך משמח חתן וכלה. מיתיבי לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא כיצד כגון המברך ברכה שאינה צריכה (לגופה). והכא כיון דמברך בורא פרי הגפן היכי עביד דטעים ליה. והא אמר מר טעמו פגמו. דמוריק בידיה מכסא ושתי. התינח דאיכא חמרא ליכא חמרא מאי מקדש. בשיכרני. בכפריא מאי. אמיא או אריפתא: איבעיא להו ברך להו לכלהו שלא כסדר או חסר אחת מאי. ת״ש ברכות אין מעכבות זו את זו. לוי איקלע לבי הילולא ובריך שית ש״מ אעפ״י דחסר לא חיישינן. דילמא שאני התם דאחד יצירה:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר. אֲנִי פִּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֶשְׁמוֹר. שֶׁאָמַר לִי בַסִּינַי אָֽנֹכִ֖י יי אֱלֹהֶ֑יךָ. וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת. לֹא־יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃ שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים. לֹא תִשָּׂ֛א אֶת־שֵׁם־יי אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא. בַּדָּבָר הַזֶּה נָבוֹא הַהוּא גַבְרָא וְהָהֵן כַּלְבָּא שְׁנֵיהֶן שָׁוִין.

נשבע מנלן א"ר יוחנן משום ר"מ אמר קרא (שמות כ, ז) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא בית דין של מעלה