פירוש על שמות 20:7

לֹא תִשָּא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא וְכוּ', וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁבֵּין אִם נִשְׁבָּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ נִקְרָא שָׁוְא וּבֵין אִם נִשְׁבָּע עַל דָּבָר הַיָּדוּעַ וּפָשׁוּט שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא כְּגוֹן עַל עֵץ שֶׁהוּא עֵץ וְעַל אֶבֶן שֶׁהִוא אֶבֶן, הוּא גַּם כֵּן שְׁבוּעַת שָׁוְא. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ מַדּוּעַ יִהְיֶה חֹמֶר הָאִסּוּר כְּשֶׁנִּשְׁבָּע עַל דָּבָר הַיָּדוּעַ כְּמוֹ שֶׁהוּא הָאֱמֶת הֲלֹא לֹא הוֹצִיא שׁוּם שֶׁקֶר מִפִּיו, וּמַדּוּעַ כְּשֶׁנִּשְׁבָּע עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ וְאֶפְשָׁר לִטְעוֹת בּוֹ אֵין בּוֹ אִסּוּר שְׁבוּעָה וְהַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם רַק שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר. וְעַל דָּבָר הַיָּדוּעַ וּפָשׁוּט יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר חָמוּר כָּל כָּךְ אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּשְׁבָּע עַל הָאֱמֶת. וְלִכְאוֹרָה הָיָה נִרְאָה לְהֵפֶךְ כְּשֶׁנִּשְׁבָּע אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פָּשׁוּט כָּל כָּךְ וְאֶפְשָׁר לִטְעוֹת בּוֹ, יִהְיֶה בּוֹ אִסּוּר גָּדוֹל כִּי אוּלַי הוּא טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ. וְעַל דָּבָר הַפָּשׁוּט לֹא יִהְיֶה הָאִסּוּר חָמוּר כָּל כָּךְ. וּבֶאֱמֶת גָּזְרָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהֵפֶךְ מִזֶּה, כִּי הַנִּשְׁבָּע עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ אֵין בּוֹ אִסּוּר כְּשֶׁנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק גַּם מִזֶּה מֵחֲמַת חֹמֶר שְׁבוּעָה, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים אֵינוֹ עוֹבֵר עַל לָאו דְּלֹא תִשָּא חַס וְשָׁלוֹם, וְלִפְעָמִים הוּא מִצְוָה לִשָּׁבַע בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּע עַל דָּבָר הַיָּדוּעַ כְּמוֹ שֶׁהוּא הָאֱמֶת הוּא עוֹבֵר בְּאִסּוּר חָמוּר מְאֹד עַל 'לֹא תִשָּא', שֶׁהוּא לָאו חָמוּר מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:

לשוא. חִנָּם, לַהֶבֶל, וְאֵיזֶהוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא? נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ – עַל עַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב (שבועות כ"ט):

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כא.) שהוא אוסר להשבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו, על עמוד של שיש שהוא של זהב או שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירים בו. ועל דרך הפשט יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳), ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים טז ד), כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול. וכן משא דבר ה' (זכריה ט א), וכן ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש (ישעיה ג ז), שישא קולו לאמר כן:
ובאמת שגם זה אסור, ונקרא בלשון חכמים מוציא שם שמים לבטלה (תמורה ג:) וכבר אמרו רבותינו (ספרא ויקרא ב, נדרים י:) מנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' חטאת, אלא יאמר עולה לה', חטאת לה', ת''ל קרבן לה' (ויקרא א ב), והלא דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שמי אלא על הקרבן, קל וחומר וכו': וסדר זו המצוה אחר אזהרת ע''ז, כי כאשר ראוי ליראה את ה' הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר, כן ראוי לתת כבוד לשמו, והנושא אותו לשוא מחללו, כענין שכתוב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך (ויקרא יט יב) וכמו שהחמיר בע''ז וכתב העונש כי הוא אל קנא פוקד עון אבות על בנים, כן כתב בזה העונש כי לא ינקה אותו. ואמר בלשון הזה, ולא אמר כי יפקוד עליו, בעבור שאינו אצל הנשבעים עבירה גמורה ויחשוב שראוי למחול לו, אמר כי לא ינקה כל הנוגע. ודבר ר''א על הכתוב הזה כהוגן:
והנה לשון הכתוב הזה את שם ה' אלהיך, כאלו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר אנכי, אשר הוצאתיך, על פני, כי אנכי, לאוהבי ולשומרי מצותי ומפני זה אמרו רבותינו ז''ל (מכות כד.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, שהם עיקר הכל. ור''א הקשה כי הכתוב אמר (שמות כ׳:א׳) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ומפורש מזה את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברים ה יט), ושם כתוב עוד ויכתבם על שני לוחות אבנים, כי כאשר אמרם אל כל קהלכם כן כתבם על הלוחות: ואני אפרש לך קבלת רבותינו בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט:י״ט) ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע''ז, כאשר פירשתי (שם ט), לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י). אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמיעתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל: