תלמוד על שמות 23:11

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמַייְהוּ דְּבֵית הִלֵּל תִּשְׁמְטֶנָּה וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וּנְטַשְׁתָּהּ יֵשׁ לְךָ נְטִישָׁה אֲחֶרֶת כְּזוּ. מַה זוּ בֵּין לָעֲנִייִם בֵּין לָעֲשִׁירִם. אַף מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לָעֲנִייִם בֵּין לָעֲשִׁירִם.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּירְחֵי כְהוּנָּה (בָֽקֵעוּ) [בָּֽרְחוּ] לְתוֹךְ חַייָלוֹתָיו שֶׁלְנְבוּכַד נֶצַר. וְהָֽלְכוּ לָהֶן אֶצֶל יִשְׁמְעֵאלִים. אָֽמְרוּן לוֹן. הָבוּ חָן נִישְׁתֵּי דַּאֲנָן צָהֵיי. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶן מִינֵי מְלוחִים וְנוֹדוֹת נְפוּחוֹת. אָֽמְרוּן לוֹן. אָֽכְלוּן וְאַתּוֹן שָׁתֵיי. וְכֵיוָן דַּהֲוָה חַד מִינְּהוֹן שָׁרֵי זִיקָא וִיהַב לֵיהּ גַּו פּוּמֵיהּ. הֲוָה רוּחָא נְפַק וַהֲוָה חֲנַק לֵיהּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂ֖א בַּעְרָ֑ב. מְטוּל רַב בַּעֲרָבִייָא. בַּיַּ֤עַר בַּעְרַב֙ תָּלִ֔ינוּ. מִי נְתוּנִים בְּיַעַר הַלְּבָנוֹן בַּעְרַב֙ תָּלִ֔ינוּ. אֶלָּא אוֹרְחוֹת דְּדָֽנִֽים׃ כֵּן אוֹרַחְהוֹן דִּבְנֵי דוֹדַייָא עָֽבְדִין. יִשְׁמָעֵאל שֶׁצָּמָא לֹא לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם. וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם. לָא מִן טֵיבוּתְכוֹן אָתוּן לְגַבֵּיכוֹן. כִּֽי־מִפְּנֵ֥י חֲרָב֖וֹת נָדָ֑דוּ מִפְּנֵ֣י ׀ תֶ֣רֶב נְטוּשִׁ֗ה. שֶׁלֹּא רָצוּ לְשַׁמֵּר אֶת שְׁמִיטֵּיהֶם. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְשְׁטַתָּ֗הּ. וּמִפְּנֵי֙ קֶ֣שֶׁת דְּרוּכָ֔ח. שֶׁלֹּא רָצוּ לְשַׁמֵּר שַׁבְּתוֹתֵיהֶם. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה ׀ דֹֽורְכִים גִּיתּוֹת בַּשַּׁבָּ֡ת. וּמִפְּנֵ֖י כּוֹבֶד מִלְחָמָֽה׃ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהִלָּחֵם בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁלְתּוֹרָה. [כְּמַה דְאַתְּ אָמַר] עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמוֹת ײ֨.

הלכה: מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם. תַּנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עֲשִׁירִין אוֹכְלִין מִן הָאוֹצָר אַחַר הַבִּיעוּר. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָֽכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ עַד יִתְרָם.