Chasidut su Salmi 2:2

אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון וגו' הנה הלשון הוה אינו מובן. אשר יושב בחשבון וכן עוג אשר יושב בעשתרות באדרעי ונראה לומר דהכתוב אומר בונה ירושלים ה' וקשה ג"כ לשון הוה דממ"נ אם יאמר ה' שיבנה ירושלים עצת ה' היא תקום ומה שלא נבנית עדיין הוא מפני שלא פקדה לטובה ואיך שייך לשון הוה ונראה לומר דהנה ירושלים בצירופו נודע מס"ק יר"ו של"ם כי יר"ו עולה יראה ושם בירושלים היתה היראה בשלימות כלנו יחד עושים באימה וביראה רצון קוננו אכן מפני שנתרחקנו מעל אדמתנו אין אנו יכולים לעלו' ולראות תמיד פני ה' רק שבעו"הר היצ"הר מסתיר מפנינו אור ה' ויראתו לכן צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש ולכן הטעם שאנחנו מתפללין למזרח ומכוונים לירושלים כנודע מאמר חז"ל וכאשר נזכה כלנו להתעורר באהב' וחוטי חסד לעבותות היראה כראוי בשלימות אז נזכה לבנין עיר קדשנו ותפארתנו וז"ש דוד. המלך ע"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו פי' לפי התחברות בני ישראל והתעוררתם באוי"ר נבנה ירושלים ששם עלו שבטים פי' כי מוסרות אהבה ויראה הנקשרים בלב ונעשה ירושלי"ם בלב הם נקשרים עד ירושלים עיר הקודש ואלו המוסרות נק' לשון שבט ושרביט וע"ז עמדו כל העכומ"ז לכלותינו ולנתק את המוסרות כמ"ש (תהילים ב׳:ב׳-ג׳) נוסדו יחד על ה' ועל משיחו נ"נתקה א"ת מ"וסרותימו ר"ת אמ"ן שמורה על היחוד העולה צ"א גימ' אמן שנעשה ע"י המוסרו' והם בקשו לנתק המוסרו' ולהפריד היחוד ח"ו וכן היו סיחון ועוג לפני ארץ הקדושה למגן ומחסה על הכנעני ושבע עממין כדי שלא נוכל לכבוש ארץ הקדושה וזה היה גבורת משה רבינו ע"ה שלחם עמהם והכניעם: והנה המלאכים הממונים בשבח לסיחון מלך האמורי כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח פקדי"אל צרופי"אל שהם ממונים על היחוד כי צרופי"אל הוא באות צ' המורה על הצדיק ופקדי"אל ע"ש פקידה לנוק' כמ"ש בזו"הק וכמוהם זלע"ז בקליפה היו סיחון בנוקבא ועוג בדכורא כי הוא הי' מלך הב"שן כי שמו מרמז כמ"ש החסיד המפורס' מ' משה ב"שן נו"ן ש"ערי ב"ינה דקליפה ומשם הי' שורשו וזאת המלחמה צ"ל תמיד להכניע בא"ויר בשלימות כדי להגיע לירושלים עיר הקודש בב"א:

ונמרוד שהיה גבור (פז) ציד, ר"ל שכחו היה כח עשו שהוא איש ציד (בראשית כה כז), לכן הרג עשו את נמרוד (פח) גבור ציד (פט), ולקח הבגדים של אדם הראשון (צ) ממנו (ב"ר פס"ה ט"ז), ויעקב קנה הבכורה (צא) באותו הפרק שבה תלוי בגדי כהונה (צב), נמצא שבית עשו לק"ש שהן ארבע מאות איש של עשו, הן הן ת' בתי דינין של נמרוד שירש עשו ממנו. לכן (צג) אותן הל' (אומות) שנחסר בדור הפלגה, השלים הקב"ה באברהם, וזה סוד ואברהם היו יהי"ה לגוי גדול (בראשית יח יח), שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ט ג') לא פחת עלמא (צד) מתלתין צדיקים. וקשה מאי ענין זה לסדום. אבל לפי שאנשי סדום היו מגלגול דור הפלגה, וזה סוד ואנשי העיר (צה) אנשי סדום (בראשית יט ד) (צו), ולפי (צז) שבוני המגדול נחסרו מהם ל' אומות שהציף הים, השלים הקב"ה באברהם דהיינו י"ו בני קטורה וי"ב בני ישמעאל וב' בני יצחק, ולכן אמר (צח) "מגדל "עז, בוני המגדל פגמו בשם הויה שהוא צורת ל' שנקרא מגדול, לכן פגעה בהם יד השם (צט) שהוא המלכות שנקנית בל' מעלות, וחסרו מהם ל' אומות, "בו "ירוץ "צדיק, זה אברהם שהמליך את השכינה שנקרא מלכו"ת בכל איבריו, כמנין אברהם (ק) בגימטריא רמ"ח, ולכן לא היה אדם שקראו להקב"ה אדני (א) עד אברהם (ברכות ז' ע"ב) (ב) כמ"ש דניאל (ט יז) למען אדני, למען אברהם שקראו להקב"ה אדון, ומ"ש במסכת נדרים (דף ל"ב ע"ב) לבסוף מלך על רמ"ח איברים, ר"ל שהמליך השכינה על כל אבר ואבר בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט) (ג), לכן זכה הוא להשלים ל' אומות שנחסרו עבור "מלכות שניקנית בל' מעלות, לכן קודם מפלת סדום אמר (בראשית יח יח) ואברהם היו "יהיה, שהוא ישלים חשבון יהי"ה שהם ל' אומות שנחסרו מדור הפלגה שהם גלגול סדום, וז"ש "ונברכו "בך כל גויי הארץ מלשון הבריכה, וטעם שנפרדו לע' אומות, שקודם חטא אדם הראשון היה "אור "באלף (ד), ואחר כך "עור בעין וילבשם (בראשית ג כא, זוהר ח"א ל"ו ע"ב), וממנו ירש נמרוד (ה) כתנות "עור בעי"ן, והן בגדים של אדם הראשון שלבש נמרוד, והיו מתייראין ממנו כל חית השדה, והוא סוד הזי"ו (ו) של ע' קליפין, לכן נפרדו לע' (ז) שרים, ואברהם היה תיקן "אור באלף, לכן אמר אברהם אנכי "עפר "ואפר (בראשית יח כז), מן "עפר שהוא בעי"ן עשה "אפר באלף (ח), וזה זכה משעה שנשלך לכבשן האש ונעשה אפר מקלה (ט), וזה נרמז במלת (י) "על כן "יאמר, ר"ל מלת "על, תמן קומת של אדם הראשון שהוא ק' (יא), והם חטאו בחטא אדם הראשון "וגרמו ע' קליפין כמנין כ"ן, לכן נחסר מן ע' אומות ל' כמנין "על (יב), ואברהם שהוא תיקן דור הפלגה אמר כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח ה), אמרו רז"ל (ב"ר פע"א ד') כל מקום שנאמר "על "כן מרובה באוכלסין (יג), ולכן "בהפרידו "בני "אדם (דברים לב ח) שהוא דור הפלגה (ספרי שם, ילקו"ש רמז תתקמ"ב), "יצב "גבולות "עמים למספר "בני "ישראל, שהם ע' כנגד ע' שרים של מעלה, ולפי "שסנחרב הוא גלגול (יד) נמרוד, שבימי נמרוד היה הניפוץ, ובימי סנחריב היה (טו) הבלבול (ברכות כ"ח ע"א), ונרמז עוד זה בפרשת הפלגה (בראשית י יא) מן הארץ ההוא יצא אשור, ר"ל סנחרב מלך אשור היה מגלגול דור הפלגה שהוא נמרוד, ומן אותו הארץ יצא מלך אשור, ולכן נקרא "אמרפל שהוא סנחרב הנקרא פו"ל (מלכים ב' טו יט) (טז), ואמרו בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) שהוא גוג ומגוג (יז) שיבוא עם ע' אומות וילחם על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), וזה נרמז במלת "על "כן יאמר (יח) לעתיד לבוא, דאיתמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד) שהוא על מלחמות (גוג ומגוג) לעתיד, "כנמרד "גבור "ציד "לפני ה', ר"ל על ה' ועל משיחו, ולכן במזמור שלפניו (תהלים א ה) אמר "על "כן "לא "יקומו "רשעים "במשפט, על דור הפלגה שנקראו "רשעים "להפלגת "רשעם, ואחר כך באנשי סדום שנקראים "חטאים, וז"ש "וחטאים "בעדת "צדיקים, וחוזר ומפרש שהיה אברהם יורש אותן ל' אומות שנחסרו מן ע' אומות של דור הפלגה (תהלים א ו), "כי "יודע (יט) י"י "דרך "צדיקים זה אברהם, "ודרך "רשעים "תאבד שהן דור הפלגה, לכן אמר מיד מזמור למה רגשו (תהלים ב א), שהוא על מלחמות גוג ומגוג שהוא מגלגול דור הפלגה, ומלחמות ארבע מלכים של אברהם (כ) שנעשה עפר שלו חרב (ישעיה מא ב), וכן יהיה לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ט ע"א), וכמו שהיה אברהם מנצח ארבע מלכים, כן לעתיד נכללין בו כל ארבע מלכיות (כא). והנה היה אברהם בימי נמרוד (כב), כמו חזקיה בימי סנחרב וכן משיח בימי גוג ומגוג, ולכן איתא במדרש (במ"ר ) ד' הן שבא להם החכמה מעצמה ולא היה להם (כג) שום רב, "איוב "אברהם "חזקיה "משיח. והענין (כד) כי גלגול תרח (כה) אבי אברהם שהיה בימי נמרוד הפלגה היה איוב, ונרמז (בראשית יא לב) וימת תר"ח "בחרן (בראשית יב א) "ויאמר "י"י "אל, ר"ת למפרע "איוב, ולכן נרמז בפסוק (במדבר יג כ) היש בה "עץ זה איוב (ב"ב ט"ו ע"א), שהגין אחר כך "כעץ על שהיה מתחלה "עובד צלמים (כו), ועל אברהם איתמר (תהלים א ג) והיה כעץ (כז) שתול "על פלגי מים, שהציף (כח) ים אוקיינוס ע' אומות של רשעים הנרמזים ברישא דקרא "הפלגה "סדום (כט), וחוזר ומפרש הל' אומות השלים אותן אברהם, "אשר "פריו "יתן (ל), זה ישמעאל שבו השלים י"ב (לא) נשיאים, ועליהו לא יבול, זה יצחק (לב) שהשלים שני גוים יעקב ועשו, "וכל "אשר "יעשה "יצליח, אלו (לג) י"ו בני קטורה, (תהלים א ד) "לא "כן "הרשעים זה דור הפלגה (לד) שנחסר' ל' אומות מהם, שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, שכן הרג אותם אברהם במוץ שלו בעפר שזרק עליהם, ולפי שהיה אברהם (לה) דיוקן תרח אביו, שנתגלגל אחר כך באיוב שהיה מן "יבמה (זוהר ח"ג רט"ז ע"ב) (לו), הוצרך הקב"ה לרמוז בכאן גלגול איוב, ואמרו "לך "לך מארצך, ר"ל כשהיה אברהם בר מאה שנין כמנין "לך "לך, אז זכה איוב להצטרף ולהתגלגל ולבוא לזה העולם, ולכן היה דומה איוב בענין זה לאברהם שלא היה לו רב, רק (ב"ר פס"א א') מעצמו היו שני כליותיו נובעות כמין שני רבנים, וכן חזקיה בימי סנחרב נדמה בזה לאברהם, ואתמר גביה (ישעיה ז טז) בדעתו מאוס ברע (לז) ובחור בטוב, וכן משיח בימי גוג ומגוג "והריחו ביראת ד' (ישעיה יא ג), כי ג' המה בדרגא חדא, וסודו מא"ח רחוק (משלי כז י) בקליפה (לח) "משחית "אף "חימה, ובקדושה ג' אבות אלו שהם מתגרין בג' גוליירין בישין אילין. והנה בקעת דורא (לט) שם העמיד נבוכדנצר צלם (סנהדרין צ"ב ע"ב), כי משם נבראו עגבותיו (מ) של אדם הראשון (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולכן נקראת שמה שנער ששם ננערו כל הקליפות, נקרא בבל (מא) שנתערבו שם הרבה ניצוצות טהורות, ולכן היה עיקר (מב) תורה שבעל פה בבבל (סנהדרין כ"ד ע"א). וזה סוד אזכיר "רהב "ובבל (תהלים פז ד) (מג), כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות תקועות שם (מד), עד שהוצרכו ישראל לירד למצרים להוציא משם הניצוצות טהורות, ומזה הטעם הוצרך אברהם לירד למצרים, כי כבר אמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ (בראשית יג יז), התהלך דייקא (עיין בביאורי) (מה) והיה תמים להוציא הניצוצות התקוע בארץ ממש, כמ"ש (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך "בארץ "לא "להם, שרמז בר"ת בל"ל, כדאיתמר גבי בבל כי שם בלל ד' (בראשית יא ט) (מו), לכן אמר אזכיר "רהב "ובבל, שבבל נדמה לענין זה למצרים שהיו שם ניצוצות טהורות, וכמו שלא היו יכולין ישראל לקבל תורה שבכתב "עד "אחר "גלות "מצרים, (התיבות המנוקדים הגהתי בפנים), כן גם כן לא יוכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה, עד שהיו בבבל שם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד ירידת אברהם למצרים שהיא היתה עבור תורה שבכתב, זכר בתורה בענין ד' מלכים שהיו בעמק המלך, על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל, שם זכו ישראל לקבל תורה שבעל פה, וזה סוד שרמז בזה הפרשה והריגת המלכים (בראשית יד יד) וישמע אברהם כי נשבה אחיו (בראשית יד יב) ואת כל "רכושו "בן "אחי אברם, שכתב האר"י ז"ל בספר כוונת שהוא ר"ת "רבא, שבאותו פרק נתכונן (אפשר צ"ל נתכוין) אברהם להוציא ניצוצות של "רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מאי עניינו לכאן. אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה שזכו ישראל בימי "אביי "ורבא (מז) שהיו בבבל, כמו שבירידה ראשונה של מצרים נתעסק להוציא קבלת תורה שבכתב ביציאת מצרים, כן בפרשה שלאחריו בהריגת ד' מלכים, נתכונן לקבל תורה שבעל פה, ולכן אמר במזמור (תהלים פז א) ביסודת"ו (מח) על הררי קדש, על ניצוצות הקדושים שהם בארץ ישראל, כמ"ש (תהלים פז ה) ולציון (מט) יאמר (נ) "איש ואיש יולד בה, כי שם "יסוד "של (נא) קדושה:

כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי (שמות ה א). יש לפרש על פי מ"ש בפסוק (שיר השירים ח' ב') אני ישנה ולבי ער וגו'. והענין הוא שיש לכל איש ואיש מישראל להתעורר בשמחה רבה ובחשקות גדול באמצע הלילה, ולחשוב אלו היה רוצה מלך בשר ודם שיעשה לו כתר והוא בר הכי, ויודע שהמלך יתענג וישתעשע בהכתר מאד מאד, ועל ידי שמחת הכתר יהיה העושהו משרי רואי פני המלך, כמה היה מזדרז ומתעורר ושש ושמח למהר עשיית הכתר ההוא, והיה מנדד שינה מעיניו ולא יעצרהו הגשם והשלג והכפור והגליד. על אחת כמה וכמה מהשירות והתשבחות שנעשה מהם כתר למלך מלכי המלכים, בודאי אם היה ברעותא דלבא, והקרא צווח ואומר (תהלים ב ב) עבדו את ה' בשמחה, ומבואר בזוהר הק' (ח"ג ח' ע"א) דאף מאן דחטא קמיה מאריה, וצריך לאהדר בתיובתא ולהתוודות בתבירא דלבא ובמרירי, מכל מקום צריך לאתקיימא ביה גם כן עבדו את ה' בשמחה. ושורש הדברים שבעת שמסדר תיקון חצות, או שאומר ווידוי ובקשת מחילה וסליחה, יהיה בבכיה רבה מגור מרירי דלבא. ובעת שאומר שירות ותשבחות הנאמרים בדברי נעים זמירות ישראל, יתלהב נפשו בשמחה גדולה מאד מאד שזוכה לעשות כתר למלך מלכי המלכים, וכמו שאמרן דוד המלך ע"ה בשמחה, וכן כשעוסק בתורה, יהיה בשמחה מאד מאד. והנה מבואר בראשית חכמה (שער האהבה פרק יוד) מי שירצה לשמח נפשו, יתבודד מקצת היום לחשוב בגדלות אותיות שם הויה ב"ה וב"ש, וראיה לזה מה שאמר דוד (תהלים טז ח-ט) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו', (תהלים טז ט) לכן שמח לבי ויגל כבודי היינו הנשמה, מפני שהנשמה נאלצה משם הויה ב"ה כאמרו (דברים יד א) בנים אתם לה' וכו'. לכן בחשבו בשם הויה ב"ה, הנשמה מאירה ומתצחצח בציחצוח נפלא והיא שמחה, ומכח ההארה ההיא יש בה כח לתת התנוצצות אפילו לבשר, באופן שאף בשרי ישכון לבטח שלא ישלוט בו רימה, עד כאן דבריו הקדושים עיין שם. ועל פי זה מבואר כה אמר שם הויה ב"ה אלקי ישראל שהנשמות ישראל נאצלין, שלח את עמי ויחוגו לי, היינו כענין שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך כנ"ל.