Chasidut su Salmi 75:2

ונחזור לענינינו, כי איתא במדרש רבה (שמו"ר כ' י"ח) ויסב וגו', מכאן אמרו חכמים אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכן עשה להם הקב"ה בצאתם ממצרים שנאמר ויסב וגו' וחמשים, אין חמשים אלא מזוינים, עד כאן דברי המדרש. והנה קשה דמאי ענין הסיבה להליכתם בדרך שלא היה בליל א' של פסח, והלא ממחרת הפסח יצאו (במדבר לג ג). אך באמת קיימא לן הסיבה דרבנן, ומכל מקום יש לו רמז בתורה, ושיעור הרמז כך ויסב אלקים לדורות, בזה שחמשים עלו כמו שאבאר, דהנה יש להבין על הסיבה שתקנו רז"ל לפי שהוא דרך חירות, למה זה הלא די בזכרון הגאולה במצה דאורייתא, וגם בהא דרבנן לא הוי זכרון, רק דהוי חירות סתם, ובמצה דאורייתא הוי זכרון גם באיכות החירות. ונ"ל על פי הרמב"ן שהבאתי לעיל בשיר השירים (ב ד) על הפסוק הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, כי באדם יש שלשה עולמות, ועל פי המבואר שם בהמדרש אני בכבודי ואתה בסממנך, דרצה לומר כי צריך לעשות רק דוגמא, אם כן אם מכניס האדם השלשה עולמות שלו בקדושה ובקרבו קדוש, הרי ממשיך אורו אין סוף ב"ה וב"ש כדוגמא זו על שלשה עולמות הנ"ל, וכל המצות הם פועל דמיוני כנ"ל. והנה מבואר בחן טוב פרשת יתרו על הפסוק (תהלים עה ב) הודינו לך אלקים הודינו, כי לכך נזכרה יציאת מצרים תמיד, לפי שלא היה הכלי אומנות בידם שהיא התורה, לכך היה בקשיות גדול. ועל פי דבריו נ"ל לפרש אמרם (פסחים דף קי"ח ע"ב) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דהא קשיות של קריעת ים סוף היה לפי שלא היה להם כלי אומנות, הכי נמי קשיות מזונותיו הן מחמת רוע מעשיו, כמבואר בקדושין (דף פ"ב ע"א). והנה מבואר בירושלמי (מסכת שבת פ"ו ה"ד), ובבעל הטורים זה לשונו: וחמשים עלו, שהיו מזוינים בחמשה מיני זינון, חרב, וחנית, ותרים, וחצים, ומקל יד. ועיין שם בספר עיר בנימין שהיא כנגד חמשה חומשי תורה, דר"ל לפי שלא היה הכלי אומנות שהיא התורה בידם, עשו לו פועל דמיוני והועיל להם שבזה עלו, לכך ויסב דהוא פועל דמיונו על העתיד כנ"ל, כמבואר במדרש כי ויסב הוא הסיבה וד' כוסות. והנה הובא באגדת ירושלמי (פסחים פ"י ה"א) בענין ד' כוסות, נגד ד' מלכיות, ונגד ד' כוסות של פורעניות, ונגד ד' כוסות של נחמות, עיין שם. ואם כן הוא פועל דמיוני על העתיד.

וכדי להבין מה חידשו בזה, הלא זה הדבר שניתן התורה מיד הקב"ה ליד משה, קטני שבקטנים ידעו זה, ולמה לי כל הני רמזים. והנ"ל על פי מ"ש החן טוב (בפרשת יתרו) בפסוק (תהלים עה ב) הודינו לך אלקים וגו', ותורף דבריו דלכך החיוב להזכיר יציאת מצרים בכל יום, מה שאין כן בכל הניסים הנעשים, כי התורה היא יסוד הבריאה והקיום וכלי אומנתו (עיין ב"ר פ"א א'), ואם כן שמאחר שניתנה התורה לנו התורה והכלי אומנות בידינו, אין פלא כל כך שישתנו הטבעים עבורינו. מה שאין כן ביציאת מצרים שלא היה בידינו תורה ומצות, ואחת היתה ופרסמה הכתוב (שמו"ר א' כ"ח), עד כאן דבריו ודפח"ח. ונמצא לפי זה מי שמקיים התורה, הוא שליט על הכל וגוזר והקב"ה מקיים. והנה כבר כתבנו בדרושים (בפרשת בראשית ד"ה ויהי ערב), כי עשרה מאמרות הוא עשרת הדברות, כי תורה יסוד הבריאה ויסוד הקיום, והנה בכולן העיקר הפועל והתכלית הם מקבלי התורה, וכמו שדרשו רז"ל (ויק"ר ל"ו ד') בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל משה שנקרא ראשית, והכל אחד, והבן: ְ