Chasidut su Salmi 75:3

כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט (תהילים ע״ה:ג׳):

באופן ג' נראה לפרש המדרש הנ"ל. ומקודם נבאר המדרש (במ"ר פי"ט ו') זאת חקת התורה ויקחו אליך וגו' (במדבר יט ב), אמר ר' יוסי בר' חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה וכו', דאמר ר' הונא כי אקח מועד אני משרים אשפוט (תהלים עה ג), וכתיב (זכריה יד ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, וקפאון כתיב, דברים המכוסים מכם עתידים להיות צופים לעולם הבא. ופירש המתנות כהונה צופים, מגולין כדבר הצף על פני המים, עיין שם. ויש לתמוה הא הקרי וקפאון וא"ו מוסיף על ענין ראשון, והקרי והכתיב סותרים זה את זה. ונראה ליישב על פי מה שנ"ל לבאר הדרש (מדרש שמו"ר פל"ב א') והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות (שמות לב טז), אל תקרי חרות אלא חירות, כדרכי בכל אל תקרי שיהיה יוצא מהפשוט, וגם שיהיה הדרש חירות ממלאך המות, והדרש חירות מאומות העולם לאחדים, על פי מה שכתבתי על המדרש זאת חקת התורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה מת משה. בהקדים מ"ש הטעם שלא נתגלה רק למשה הטעם של פרה אדומה, משום דבשום חכם אין החכמה והמדע קנין עצם, רק קנין חוציי, כיון שהוא רק כמו שיברק עליו הברק פעם יציץ ופעם יעלם. אבל כשיתאר הנפש עומדת בעצמותה, אז עצם מציאותה השגת דבקותה בכל יתברך, דהוא ית' איננו מושג לשום נברא, רק את דבקותה בכל יתברך משגת והיא עצמותה, ואם כן העצמות מושג וההשגת היא עצמותה, ומה משגת את עצמותה את דבקותה בכל יתברך, ואם כן המשיג והמושג וההשגה אחד, והיינו שכל ומשכיל ומושכל אחד, וזה דברי הרמב"ם בפרקי הצלחה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה (תהלים קטו יח), רמז לעובדים בזה העולם אשר הם עם צדק תענוגים לדבקותם הטהור, ונשארים באותו התענוג אשר נעתקו ממנה, ומוסיפים כפלים עד לעולם, וזה שאמר הכתוב (תהלים ל' יג) למען יזמרך כבוד, מה שתשיג מהכבוד שנדבקת אליו, ושמא תאמר כי אם תגמור השבח תשתוק, כי מה יועיל לכפול דבר אחד פעמים הרבה, לזה אמר ולא ידום, וגם לא תכפול דבר אחד שאינו בגדר ההודאה רק פעם הא', רק ה' אלהי לעולם אודך, שתמיד לעולם יהיה בגדר הודאה, שתוסיף כפלי כפלים תמיד בהשגה, כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם. והדבקות הנ"ל היא עצם מציאותה, לכך כל הנביאים היו צריכים הכנה לנבואתם, לפי שלא היו בחינת חיותם במדריגה המשכיל ומושכל ושכל אחד, וגם היה על ידי אמצעות השתלשלות, לפי שלא היה בהם הדבקות האמיתי הנ"ל. מה שאין כן משה עבד ה' שלא היה צריך שום הכנה, והיה מזומן ועומד ונאמר לו (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, היינו שזכה לדבקות האמיתי בחינת חיותו, עד שיפול עליו שם השכל והמשכיל והמושכל אחד, ולכך היתה נבואתו בלא אמצעי רק פה אל פה, ושכינה מדברת מתוך גרונו של משה, שהתנבא בזה הדבר (ספרי מטות ל ב). והנה ענין החקים שהוא חקה חקקתי, שענין החקיקה היא בעצמות, והכתיבה היא דבר חוציי נוספת, והכי נמי זה עצמות החכמה אשר איננו יוצא ולא יושג למי שאין מתעצם עמה, לכך סודה של פרה אדומה לא נגלה רק למשה, והבן. ועוד נקדים, דהנה דרשו רז"ל (במדרש ב"ר פ"ט י') טוב מאד (בראשית א לא), זה המות. והנה התמיה מבואר דאיזה טוב יש בהמות. ועוד אם טוב הוא, איך הגיע לאדם על ידי המרי הגדול. והנה כמה נביאים מתנבאים בסגנון אחד דהמיתה אינה לעונש, רק מוכרחת אחר החטא להשגת שלמותו שנעשה החומר גס, מה שאין כן קודם החטא, וכבר הארכתי בזה בדרושים בפרשת בראשית. וכאן אוסיף נופך משלי, דודאי כיון שהכל נברא בשביל אדם, ודאי האדם נברא לתכלית יותר יקר, והוא שיהיה במדריגת משכיל ומושכל ושכל אחד בעצם דבקותו הטהור בלי תשוקה אחרת נפרדת, וגזרה חכמתו יתברך שיהיה כן בשכר מעשיו ועבודתו, כדי שלא יהיה נהמא דכסופא. ונ"ל להסביר הטעם, שאם יהיה נהמא דכסופא, הרי הכיסופא מפרדת קצת, ושוב לא יהיה הדבקות האמיתי הנ"ל, כנ"ל. ואם כן קודם החטא היה יכול לזכות למדריגה זו בחיים חיותו, מה שאין כן לאחר החטא, וזה הטעם שהמיתה מוכרחת לאדם על כרחו. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל זאת חקת התורה, אמרו מלאכי השרת וכו', כלומר וכיון שזה הוא בחינת חקיקה ועם כל זה השיגה משה, אם כן למה מת וכו', והבן.