Commento su Salmi 75:3

כי אקח מועד. כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש:

כי. דבר האל יתברך, אמר כי אקח ברצוני מועד לישראל שיצאו מן הגלות אני משרים אשפוט כלומר במישרים אשפוט אויבי:

אך גדולה מזו היא שע"י מצוה אחת שיחיד עושה כראוי הוא מחשיב אותי כאלו קיימתי העולם בכל עמודיו והוא מאמר ז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה בברייתו של עולם שהשותפות הוא שהקב"ה בראו וזה מקיימו וזה יאמר כי אקח מועד לכוין הדין אני מישרים אשפוט שהוא לאמתו:

מועד. זמן:

מועד. מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ''ש (צפניה ג׳:י״ח) נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע''י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו

כי - כדרך כי אביא הקץ אשפוט מישרים.

כי אקח מועד. ר״‎ל לא אשפוט מישרים באקראי לבד כ״‎א אקח זמן קבוע על הדבר:

כי אקח מועד אני משרים אשפוט נמוגים ארץ וכו'. פירש בספר ארץ החיים כי אקח מועד הנה ישראל היה להם להיות ת' שנים ולא היו אלא רד"ו וכו' והיו ישראל יוצאים בזכות התורה שאלולי קבלתה נמוגים ארץ וכו' רק מכח התורה אנכי תכנתי עמודיה סלה עכ"ל בקצור. ואפשר לומר דרך דרש ורמז במ"ש בסדר עולם דמה שהיו בגלות במצרים היו קי"ו שנה ולמה שלא ישבו בגלות ת' שנה יש כמה תירוצים וחד מינייהו שהשכינה שהיתה בגלות היא השלימה החשבון. וידוע שאות ד' רומז לשכינה ויש לרמוז כי אותיות עמו שהם גימטריא קי"ו עם אות ד' הוא צירוף תיבת מוע"ד וזה רמז כי אקח מועד דהיינו קי"ו שהיו בגלות עם ד' שהיא השכינה אני משרים אשפוט שנשלם הגלות כאלו ישבו ת' שנה והיה מועד בצאת ישראל ממצרים. ועוד בזכות התורה נמוגים וכו' אנכי תכנתי כמ"ש בספר ארץ החיים כמדובר. וזה רמז עמו שהם קי"ו אנכי בצרה דעמו בצירוף אנכי שהוא רמז לשכינה בצרה אחלצהו ובזה יצאו ממצרים:

(ג-ד) כי אקח מועד, ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר, כמו שהמליצו חז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, ועפ"ז אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה, עפ"ז שם המשורר בפי המישרים, לאמר אני מישרים כי אקח מועד היושר אומר, אם אנכי מישרים ויושר, אקבל המעדה והתמוטטות, אם אני מישרים אמעד ממקומי, אז אשפט ואחליט בדעתי, כי נמוגים ארץ כל יושביה, שבודאי נמוגו והתמוטטו הארץ ויושביה, כי אנכי (מישרים) תכנתי עמודיה, אחר שאני מישרים אני הוא הכן והבסס שעלי מכוננים עמודי הארץ, א"כ אם אני מישרים אמעד ממקומי בהכרח שתפול ותמוג הארץ שהיא מכוננת ונסמכת עלי סלה נשלם הדבור הראשון, של מישרים:

אני מישרים אשפוט. אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום:

אני מישרים. מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד

אשפט. בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י״ג:י״ח) :