Chasidut su Salmi 89:38

ונקדים עוד, דעיקר הצער של הצדיק וישר בראותו אנשי רשע, הוא על העדר כבוד (שמיה) [שמים], ונקדים עוד מה ששמעתי מחכם אחד לפרש הפסוקים מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער, (יחזקאל טו ג) היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, (יחזקאל טו ד) הנה לאש ניתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה וגו', (יחזקאל טו ו) כה אמר ה' כאשר עץ הגפן וגו' כן נתתי את יושבי ירושלים וגו' (יחזקאל טו ז) וידעתם כי אני ה', עד כאן. והפסוקים הללו משוללי הבנה המשל והנמשל. והענין דהנה אמרו רז"ל (אבות פ"ו מי"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. ולפי העולה על הדעת בהשקפה ראשונה באלו הבוחרים ברע ולא בטוב, נעדר ח"ו כונתו ית' בבריאתן, כי אין מתרבה מהן כבוד שמים, ואיך יתכן שיעדר כונתו ית' בשום פעם, הלא עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים לג יא). אך התשובה בזה, כי בודאי לא נעדרה כונתו ית' בשום אופן, כי אף מאנשי רשע ופשע מתרבה כבוד שמים, כי כשהקב"ה נפרע משונאיו, אם בזה העולם, שמו מתגדל ומתקדש ונורא על כל סביביו (ויק"ר כ"ד א'), וימין ה' נאדרי בכח וימין ה' תרעץ אויב (שמות טו ו). ואם בעולם הבא, הרי אמרו רז"ל (שמו"ר ז' ו') גדול הקילוס שעולה מן גיהנם וגו', ודרשו (עירובין י"ט ע"א) עוברי בעמק הבכה מעין ישיתהו (תהלים פד ז), על אלו שעוברין בעמק הגיהנם שמורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה, שמודין ומשבחין ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנתנו יפה חיבתנו, ה' הצדיק ואנחנו הרשעים, ואם כן גם מאלו שמו מתקדש ומתגדל. רק ההפרש, כי בצדיקים שמו מתגדל ומתקדש בשעת קיומן, כי תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א), כבוד מלכותו יאמרו וגבורתו ידברו (תהלים קמה יא), ומאנשי רשע נצמח כבוד שמים בשעת אבודן ולא בשעת קיומן. ועל פי זה יתבארו הפסוקים הנ"ל, מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער היקח ממנו עץ לעשות למלאכה וגו', כי חלש הוא ואין ראוי לשום השתמשות בשעת קיומו כמו בשאר עצים רק לאש ניתן לאכלה וגו', אף כי אש אכלתהו יותר, דהיינו שעת איבודו ונעשה עוד למלאכה, ר"ל דאז ראוי להשתמשות לאפות ולבשל, כה אמר ד' כאשר עץ הגפן וגו' כן נתתי את יושבי ירושלים, היינו דורו אנשי רשע, כי אין כבוד שמים מתרבה על ידכם רק בשעת אבודכם, על כן ונתתי פני בכם היינו פני הזעם, אז וידעתם כי אני ה', שאז שמי מתקדש והדר כבודו נודע בעולם, עד כאן שמעתי וש"י. והנה כל דברי החכמה הנ"ל מבוארים במשלי (ט"ז פסוק ד') כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, ועיין רש"י (ד"ה כל), ורז"ל אמרו (נדרים כ"ב ע"א) אין רעה אלא גיהנם, ועל כן צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, כי בין כך ובין כך לא נעדרה כונת הבריאה וכבודו ית' מתרבה. ועל פי הקדמות האלה יתבאר המדרש הנ"ל, בשעה שאמר הקב"ה למשה גדילים תעשה לך וגו', דתיבת לך מיותר, ועל כרחך דאתא לאורויי לך משלך למעוטי גזול, וקשה כקושית התוספות דלמה לי למעוטי גזול, תיפק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, ועל כרחך צריך לומר כמ"ש דאצטריך למעוטי גזל עכו"ם דלא הוי מצוה הבאה בעבירה, דגזל עכו"ם מותר מטעם ראה ויתר גוים, דהיינו משום שעובדים עבודת אלילים לצבא השמים, לכך אמר רבונו של עולם אם כן למה מיעטת את הירח, דעל ידי זה נצמח טעותם, מה שאין כן אלו היו שנים שוין בכמותן ואיכותן, לא היו טועין ולא היו עובדין עכו"ם, אמר לו הקב"ה הלא הרבתי הכוכבים ואף על פי כן לא הועיל דהרי עובדין גם את הכוכבים אף דרבים המה. והנה דעת לנבון נקל, דתירץ הזה אינו רק על אותן העכו"ם שעובדין גם לשאר הכוכבים, אבל אותן שעובדין רק לשמש, נשאר הקושיא ויכול להיות דאם היו שנים לא היו טועין כלל, ואם כן לא הרוחני בתירוץ הנ"ל, רק שבמיעוט הירח לא נתעו כל המון העכו"ם בכללם, ובשלמא אי היה הקפדה העליונה רק על הכלל כלו, אז היה ניחא דלא חיישינן לאותן האומות שעובדין רק לשמש, אבל באמת הקפדה עליונה במין אדם בפרטיות, אם כן הדרא קושיא לדוכתיה למה מיעטת את הירח, דיכול להיות אם היו שנים לא היו אותם העכו"ם טועין לעבוד לשמש. וזה שאמר משה והלא צוית לא תלבש שעטנז, מזה מבואר כמ"ש לעיל דהקפדה העליונה במין האדם בפרטיות וכל שכן בהרבה אומות שלימות, ואם כן עדיין הקושיא בתקפה, ולא נתקררה דעתו לפי שהיה לבו של אותו צדיק דוה עליו מאד על העדר כבוד שמים על ידי מיעוט הירח, עד שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהיינו שתמיד לעולם כבודו מתברך, הן אם אנשי העולם רשעים או צדיקים כבודו נתגדל, או בשעת איבודן או בשעת קיומן, ולכך נתקררה דעתו דכיון שאין בזה העדר כבוד שמים, אם כן אם ראתה חכמתו יתברך למעט הירח, לא ישנה בהנהגת עולמו מכפי אשר חייב חכמה העליונה מפני השוטים, אלא צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וכמו שהשיבו רז"ל לאפיקורס, ומבואר המדרש והוא נפלא בס"ד. ונקדים עוד דכפרה הוא לשון קינוח, כמו בעי לכפורי ידיה בהאי גברא (גיטין נ"ו ע"א), (ועל כן כפרה לחטאים, דאף דהחטא הוא שוגג ושגיאות מי יבין, מכל מקום מצד טבע פוגם בנפשו, כמו שהארכתי במקום אחר בזה). והנה לפי זה אף שצדיק ה' בכל דרכיו, וחייבה החכמה העליונה בהנהגת עולמו למעט הירח לאיזה סיבה וטעם הידוע לו ית', מכל מקום יכול להיות שיש בזה המיעוט איזה קלקול ופגם מצד אחר, (והראיה דהא קאמר חזייה דלא קא מיתבא דעתא), ואף גם זאת חייבה החכמה העליונה המיעוט הזה לפי שתיקונו יתר על קלקולו, אך ורק ראתה חכמתו ית' לקנח גם את הפגם הזה שישאר המעשה הזה רק טוב, וקינוח הפגם הלזה הוא על ידי קרבן הזה כמו שאבאר, כי אם באמת מיעוט הירח רומז למיעוט הקדושה, כענין שנאמר (תהלים פט לח) כירח יכון עולם, וקטן מונה לקטן, ואמרו רז"ל (סוכה כ"ט ע"א) כשהלבנה לוקה, סימן רע לשונאיהם של ישראל ח"ו, ולכך לעתיד והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כא), ושהם עתידים להתחדש כמותה (ברכת הלבנה), וזה לעומת זה אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב), במיעוט הקדושה יש התגברות להסט"א (עיין מגילה ו' ע"א), ולעומת זה שעיר הנשחט בראש חודש בעת התחדש הלבנה, רומז לביטול הסט"א, כענין שנאמר (ישעיה יג כא) ושעירים ירקדו שם שישחט לפני השי"ת, כענין שנאמר והרשעה כלה בעשן תכלה ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יא), (אבל אינו לסליחת עון ח"ו כמו שהוא לפי פשוטו), כן נראה ברור והבן כי נכון הוא בס"ד.

(מועתק מספר בני יששכר)[במדרש (שמו"ר פט"ו י"ג) החודש הזה לכם (שמות יב ב). לקיים מה שנאמר (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו, עד כאן. והוא תמוה. ונראה לפרש על פי מה שמצאתי בשם הרב המקובל מה"ר יואל בעל שם זלה"ה, על מה שנמצא במדרש על פסוק (תהלים קלט יא) אמרתי אך חשך ישופני וכו', הפסוק הזה מדבר ביאשיהו המלך, כשמצא הפסוק (דברים כח לו) יולך ד' אותך ואת מלכך, אמר ח"ו חשך ישופני שתפסוק המלכות ממני, חזר ואמר לילה אור בעדני. מי שהאיר לישראל במצרים ועל הים שנאמר (שמות יד כ) ויאר את הלילה, הוא יאיר מלכותי ואני רואה בן בני תופסק המלכות בימיו, עד כאן. הנה המדרש הזה תמוה מאד ויש לדקדק בו טובא. א', למה היה סובר יאשיהו שתופסק המלכות ממנו, הלא היה צדיק גמור רוח אפינו וכו', ומי חשיד קוב"ה. ב', קשה מ"ש מי שהאיר לישראל במצרים ועל הים וכו', ומה ענין זה לזה. ג', מ"ש ואני רואה בן בני תופסק וכו', ומי הגיד לו זאת, ואם היה צופה ברוח הקודש, אם כן בתחלה מה קסבר. ד', למה כינה הפסק המלכות בחוש"ך. ואמר על זה הרב המקובל הנ"ל, דאיתא במדרש (שמו"ר פט"ו כ"ו) כירח יכון עולם (תהלים פט לח), שמלכות בית דוד נמשלים ללבנה, מה לבנה נוספת עד ט"ו יום, כך ממשלת ישראל מן אברהם עד שלמה ט"ו דורות, ומה לבנה מט"ו ואילך מתחסר אורה, כך מן רחבעם עד צדקיהו ט"ו, וכיון שבא צדקיהו נעשה חושך ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב' כה ז). והקשה בעל יפה תואר בשלמא לענין מעלה, שפיר קאמר מאברהם עד שלמה ט"ו דורות, לאפוקי מרחבעם עד צדקיהו י"ז מלכים. והגאון בעל ברכת שמואל מיישב הקושיא, שישראל נדמו לחודש שבו יצאו ישראל ממצרים. [הגה"ה ולי נראה שמלכות בית דוד הבא מן יהודה נדמה לחודש ניסן, להיות על פי סדר הדגלים הנה יהודה הוא הראשון בענין החדש הראשון, וידוע הענין יהודה בשבטי ישראל ראש וראשון, כמו ניסן בזמן ראש וראשון]:

שם (שמו"ר פ"ח א') והקב"ה עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח, ומהו עטרה של הקב"ה כתם פז, שנאמר (שיר השירים ה יא) ראשו כתם פז כו', וכתיב (תהלים כא ד) תשית לראשו עטרת פז, עכ"ל. נ"ל ענין פז שהוא (חסר איזה תיבות) השם הויה עם אותיות לפניו ולאחריו, שהוא שם טדה"ד לפניו ושם כוז"ו לאחריו, סך מספרם מנין פ"ז, והוא כשתכפול ב' אותיות הראשונות מכל שם על ב' האחרונות, יעלה בידך מספר כת"ר. והנה מה שילביש הש"י למשיח במהרה בימינו גם כן פ"ז, כי הוא סוד מלכות בית דוד כירח יכון עולם (תהלים פט לח), לבנ"ה בגימטריא פ"ז, והמשכילים יבינו וישמחו: