Commento su Salmi 22:7

ואנכי תולעת. כל ישראל מכנה כאיש אחד:

וְאָנֹכִי תוֹלַעַת: אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמר ונחנו מה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש אבל עובדי כוכבים אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר מי ה' לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו' לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב לחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים וכו':
(חולין פט ע"א)

ואנכי תולעת אנכי נבזה בעיני הגוים כמו התולעת

אמנם ה' לא אתמה על שלהם היית עושה בלי תפלה ואני אקרא יומם ולא תענה כו' כי הלא מצדי הוא כי אנכי בלתי ראוי כי אנכי תולעת כו' והוא כי ישראל נקראים תולעת על שתפלתם נשמעת שכחם בפיהם נגד אויביהם להאבידם כתולעת שאוכל ארז מלבנון בפה רך נמצא ששם העצם של ישראל הוא אדם כד"א אדם אתם או איש כד"א כל איש ישראל ובדרך שאלה תולעת לרמוז השמע תפלתם נגד אויביהם אמרה נהפוך הוא אצלי כי אנכי תולעת בעצם ולא בהשאלה ולא איש הפך איש ישראל שהוא בעצם איש ובהשאלה תולעת כי אשה אנכי ושמא תאמר כי חשובה אנכי נכללת בשם אדם גדול מתואר איש כי זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם נמצא שגם האשה נכללת בכלל שם עצם אדם כאיש לז"א חרפת אדם כי איני נשואה לבן זוג נפשי ליקרא אדם אני והוא כ"א לערל נמצאתי חסרת שלמות שאינני דבקה במי שעמו אקרא אדם רק חרפת אדם מחוברת לאחשורוש כי הלא אחדות שתי הנשמות היוצאות כאחת זוגות זכר ונקבה שופע ונשפע הוא הנקרא אדם ואני שנדבקתי אל ערלתו שנקראת חרפה כד"א כי חרפה היא לנו אני חרפה של האיש הישר אשר אני בת זוגו שאני ועמו נקראים אדם ושמא תאמר כי הלא אני תפארת דורי לעמי הדבורה בזמנה אדרבה אני בזוי עם:

ובזוי עם. עם בזוי, כמו רבים עמים, משנה כסף ודומיהם :

ואנכי - רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש, רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.

תולעת. כחי תשש כתולעת:

ואנכי ואצלי נתהפך הדבר בשינוי גדול, שמלבד שאיני משיג התכלית מן הבטחון כי אינך מושיע, עוד שב הבטחון עצמו לי לחרפה גדולה, כי אנכי מצד עצמי תולעת ולא איש, ר"ל לענין המעלה שיש לאיש על התולעת איני איש רק תולעת, אבל לענין החסרון שיש לאיש על התולעת יש לי חרפת אדם, מחרפים אותי כאלו הייתי אדם ולא תולעת, (שעל התולעת לא ישימו לב לחרפו), ויותר מזה שלענין החרפה איני בעיניהם כאדם אחד כי אני בזוי עם, שמבזים אותי כאלו אני עם, שמחזיקים אותי לענין החרפה כקיבוץ גדול, עד שכל רואי ילעיגו לי, כמלעיג על עם גדול שנפל ממדרגתו, ולא לעג לבד כעל דבר בלתי חשוב, כי גם יפטירו בשפה כעל דבר חשוב וגדול, והם אומרים בלעגם גול אל ה', כאילו התולעת הזה המדוכא ומתגולל במכאוביו כדרך התולעת, מתגולל א"ע אל ה' שיפלטהו, ועל זה אומרים יצילהו כי חפץ בו, נראה נא אם יצילהו, יצילהו נא אחר שחפץ בו? כן אומרים בלעג:

ולא איש ואינני איש בעיניהם אלא

חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני:

חרפת אדם ובזוי עם: אנו בגלות.

ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות:

ונחנו מה. חכמי ישראל כל זמן שמתגדלין מוסיפין ענוה, שנאמר ונחנו מה, ודוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז).