Commento su Salmi 27:2

בקרב עלי מרעים יש מפרשים בקרב מענין קרב ומלחמה, כלומר: בהלחם עלי; או פרושו כמשמעו. אמר: אף על פי שהיו קרובים עלי להמיתני וזהו:

ושמא תאמר הלא אפשר על ידי פריצים ומריעים בעלי בחירה פן בחרב יצאו לקראתך שעל חפשיות הבחירה לא ימנעם ה' אין זה כלום כי הלא בקרוב עלי מרעים אין הצרה כל כך גדולה כי אינה צרה לנפש כי לא יוכלו רק לאכול את בשרי כי אין שליטת אויב כי אם לגוף אך לא יוכלו על הנפש ולא עוד כי אם גם שהם בעלי בחירה ממנה אושע והמרעים יכרעו ויפולו והוא כי אחר שצרי ואויבי הם צרי ואויבי הנפש הם המשחיתים שנבראו באשמותי הם לי כלומר שלי כמה דאת אמר לי הכסף ולי הזהב וכן כל לי שבמקרא שהוא כאומר שלי והענין כי גם מי שיש לו עונות ברא בם משחיתים ושב מאהבה מסיק בגמרא כי נהפכו לו העונות לזכיות והקטיגורים לסניגורים כמאמר רשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות כי נהפכים המקטרגים לסניגורים ולאוהבים הנה אז המרעים לא יוכלו לאכול את בשרו ולא עוד כי בהיות שצרי ואויבי של הנפש הם לי שלי שעשיתים שלי תחת היותם אויבי אז המרעים הנזכרים כשלו ונפלו שלא ישליט ה' את הבעלי בחירה באדם אלא בהמצא בו שמץ עון אך לא בהפכו זדונות לזכיות ויקרם כנבוכדנאצר וחבריו עם חנניה וחבריו שלא הוסרה בחירת נבוכדנאצר כי עשה וכלה רעתו וישליכם אל גו אתון נורא יקידתא ואח"כ הצילם הוא ית' ברחמיו באופן שלא נשאר לנבוכדנאצר רק העון והעונש כן אלה כשלו בעון ונפלו בעונשו ואני אנצל ובזה מלת המה אינה מיותרת כי חוזר אל המרעים שהזכיר תחלה:

בקרב. שיתקרבו זה לזה לדבר בסתר, כמו קבצו רודפי זמה,

בקרוב - יש אומרים: בקרוב מגזרת: המלמד ידי לקרב. ואחרים אמרו: באשר יקרבו אלי. ויאמר רבי משה: כי טעם צרי ואויבי, אנשים ידועים שהיו שונאיו.

בקרוב. בעת קרבו רשעים לבוא עלי לאכול בשרי והמה לי לאויבים ובודאי לא יחזרו מדעתם אבל בעת ההיא עזרני ה׳‎ והמה כשלו ונפלו ונמלטתי מידם:

המה כשלו. רפי:

בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי וכו'. פירש בספר ארץ החיים דכתיב ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר וכו' וצריך לדעת למה בכלות הבשר יאמרו הרשעים כך אך איתא בזהר כל זמן שהבשר קיים בקבר אף שהוא צדיק יש לו צער גדול עד כלות הזוהמא שנדבק בבשר שנאמר אך בשרו עליו יכאב חוץ מצדיק גדול שנאמר אף בשרי ישכון לבטח וכשנכלה הבשר אז נראו עצמות אם צדיק הוא זכיותיו חקוקים על עצמותיו ואם רשע עונותיו חקוקים על עצמותיו. והנה כל זמן שהבשר קיים הרשע הקבור אצל צדיק אין לו חרטה גמורה שרואה שגם הצדיק יש לו יסורין אך בכלות הבשר והצדיק בא למעלה הרמה והרשע נתחדש דינו אז נוהם וזהו שאמרו שנאי דוד מי יתן שיכלה בשרו ונראה שעונותיו חקוקים על עצמותיו עכ"ד:

בקרב, (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי, היינו בעבורי, להרע לי בסתר, וזה בא' משני פנים, א. אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז"א לאכל את בשרי, ב. אם כונתם מחמת איבה ומשטמה, ועז"א צרי ואויבי הבאים לי בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי, יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו, ר"ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה, הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע"י ה' שהוא מעוז חיי:

לאכל את בשרי לא פחדתי מהם כיון שהאל מעוז חיי, וראיתי כי כן היה פעמים רבות כשהיו באים

ועלי. בעבורי, וההבדל בין צר ואויב התבאר לקמן (פ''ט כ''ג) :

לי כלומר: בעבורי להכשילני ולהמיתני