Commento su Salmi 32:4

כי יומם ולילה. היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך:

כי יומם ולילה ביום ולילה אני דואג על עוני, וזהו שאמר:

ולא תאמר כי מה ששאגתי הוא מכאב היסורין שעלי על עוני ולא מדאגת העון עצמו כי הלא יומם ולילה תכבד עלי ידך ואלו על כובד ידך הייתי שואג יומם ולילה הייתי שואג אך מהיותי בשאגתי כל היום בלבד הוא הוראה שהוא על העון כמאמרם ז"ל שאומר אבינו יצחק לפני הב''ה שהיום בלבד מיוחד לעון ועל כן בו אשאג כי אזכרנו והוא כאמרם ז"ל שיצחק אבינו אומר לפניו ית' כמה ימי אדם בעולם הזה שבעים שנה חצים לילות לא יחטאו בם כו' ואמר נהפך לשדי שמא תאמר אולי תנחמני ערשי ולא ארגיש צער היסורין בלילה על כן אשאג ביום בלבד לזה אמר נהפך לשדי בחרבוני קיץ והוא חולי שורף שגם בלילה אינו מניח לו לישון וזהו אומרו סלה לומר שלמה שהוא נהפך לשדו בחרבוני קיץ נמצא שמה שתכבד עלי ידך הוא סלה לילה כיום:

לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י״א):

לשדי. הלמ''ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית :

כי, ידך - מכתך כי המכה ביד היא.

כי וגו׳‎. ר״‎ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ:

בחרבני. לית וחסר:

נהפך לשדי. לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י״א:ח׳), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י"ב), רשעים זו שדוני (לעיל י"ז):

תכבד עלי ידך שאני דוג ממכתך שלא תענישני עונש גדול כמו שעוני גדול.

בחרבוני. מל׳ חורב ויובש החום:

וחרבוני. שם מענין חרב ויבש :

לשדי - מגזרת לשד השמן. והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם, גם בחרבוני קיץ דרך משל, שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.

בחרבוני קיץ. עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך:

נהפך לשדי ולרב דאגתי כחש בשרי וכבדי, ונהפך השמן לחרב ויובש. ולשדי הוא טוב השמן ולחותו, כמו (במדבר יא ח): לשד השמן. ואמר:

קיץ. הם ימי החמה:

בחרבני קיץ סלה: כי בקיץ יתיבשו הענינים. ואף על פי שידע דוד ענשו על העון הגדול וקבל אותו בעולם הזה, אף על פי כן היה דואג עליו שמא לא נגמר מרוק העון בעולם הזה, ואולי יענש בו בעולם הבא.